הכלים של אנשי החינוך: אמפתיה וחוסן

מדוע מורות ומורים חייבים להצטייד באמפתיה וחוסן, הבונים זו את זה, בתוך הכיתה ובחדר המורים?

מתוך ה-flickr של Ivan T

מתוך ה-flickr של Ivan T

אמפתיה וחוסן, הם שתי מיומנויות שתמיד הולכות יחד ופועלות בעיצוב ההתנהגות האישית. אמפתיה בונה חוסן ואילו החוסן בונה אמפתיה. משמעות האמפתיה היא להקשיב ולהבין את האדם האחר. זו פעולה שמנסה להבריא ולסייע לאדם במצוקותיו ולהעניק לו תקווה. לשם כך האדם שנותן אמפתיה חייב להיות בעל חוסן, כך שיאפשר לו להפנות חלק מיכולותיו לטובת האחר. תשומת לב ואכפתיות כלפי האחר מתאפשרות רק לאדם שבעצמו הוא בעל חוסן.

אנו רוכשים חוסן לאורך חיינו, מתוך מחויבות של אחרים משמעותיים שידעו לתמוך בנו, לראות אותנו ולהוקיר אותנו, כלומר להיות אמפתיים כלפינו. החשיבות של החוסן היא היכולת שהוא מעניק לכל אחד מאיתנו בהתמודדות עם מצבי משבר. משמעות העניין היא שבעולם האמיתי אי אפשר להימנע ממשברים, אלא להיפך, אנו מסוגלים ללמוד ממשברים, ולקבל מהם למידה חשובה לחיים.

גם במקרה של מורות ומורים, מיומנויות של אמפתיה וחוסן קשורות זו בזו. מורים מסוגלים להיות אמפתיים כלפי ילדים, בתנאי שהם בעצמם יהיו בעלי חוסן, המאפשר להם להתמודד עם משברים תכופים המרחשים בכיתה, כמו כישלונות בתהליכי הלמידה. מיומנויות אלו מעניקות לאנשי החינוך את היכולת להבין שגם כשהילדים לא נורמטיביים, הם לא עושים זאת "נגד המורה", אלא בעקבות מצוקה כלשהי שהם מבטאים דרך התנהגותם. אותו חוסן מאפשר בנוסף למורה להתמודד מול המצוקה המתמדת של הבדידות שאנו כמורים ומורות מרגישים, כשהדלת נטרקת מאחורינו בכיתה.

חשוב מאוד לזכור שתהליך רכישת חוסן ואמפתיה הוא מתמיד ומתרחש לאורך כל החיים, ועבור המורים, מדובר בתהליך מקצועי ומתמיד, לכן יש חשיבות רבה בקיום דיאלוג פתוח עם עמיתות ועמיתים. דיאלוג זה עשוי לסייע בהתמודדות עם קשיים וחוסר הצלחה, למידה מהצלחות, הבנה של סיטואציות ועוד. הדרך היחידה לבנות חוסן כאנשי מקצוע הוא לקיים דיאלוג פתוח עם עמיתים למקצוע שיוכלו גם הם להעניק לנו אמפתיה ובכך לחזק את החוסן שלנו.

גישה אחת ביחס לחוסן גורסת כי בניית חוסן אינדיבידואלי יכולה לסייע לפרט להתמודד עם משברים, אך לא למנוע ממנו לתפוס את עצמו כיחיד סגולה לעומת האחרים. זאת, בדומה לסיפור סינדרלה, שאינו מוכיח שום כלל, אלא רק את העובדה כי יש אנשים שלמרות הכל הצליחו להתגבר על משברים שונים, על רקע קשה ופילסו לעצמם דרך. לעומת זאת, הגישה ההפוכה מבטיחה הצלחה של רבים, ברמות שונות, ובמובן הזה היא מפתחת את האמון ואת הסולידריות בין בני אדם. זו גישה אמפתית, לא רק לבד אלא תמיד תוך תמיכה באחרים. הדבר חשוב ומעניק את היכולת להבין כי בקבוצה כלשהי, ובייחוד בקבוצת עמיתים, לא לכולם אותה רמת חוסן ואותה האפשרות לתת אמפתיה. הדבר מסייע גם בהבנה, שהתמיכה ההדדית גורמת לכך שבקבוצת העמיתים תומכים אחת בשני, בצורה אמפתית. מתוך הבנה, שכולנו כאן, בבית הספר, מחויבים לילדים, וגם לעצמנו.

חשוב לפתח את מיומנויות האמפתיה והחוסן בקרב אנשי חינוך. הן נמצאות ברמה זו או אחרת בכל אחד מאיתנו, אבל הן מעין שריר שאם נתאמן עליו הוא יתחזק ויגדל

לאמפתיה ולחוסן יש תכונות משותפות רבות. הן מתבססות על אמונה בתפקידי המחנכות והמחנכים, בחשיבות העבודה עם ילדים, ביכולת להשפיע ולשנות. הן גם מתבססות על אמונה בנתינה, בלתי מותנית בכל הקשיים; מיקוד שליטה פנימית, בייחוד במובן הרגשי; ראיה טלאולוגית של הקשיים והתמודדות מתוך אופטימיות למרות המציאות הקשה; אוטונומיה – ביקורתיות בונה, לדעת לשחות נגד הזרם; מחויבות למקצוע, לילדים ולתפקיד אנשי החינוך ועל היכולת לראות בכל שינוי אתגר ויחסים פוריים עם העמיתים.

לסיכום, חשוב לפתח את מיומנויות האמפתיה והחוסן בקרב אנשי חינוך. הן נמצאות ברמה זו או אחרת בכל אחד מאיתנו, אבל הן מעין שריר שאם נתאמן עליו הוא יתחזק ויגדל. פיתוח יכולות אלה יאפשרו למורים להיכנס לנעלי הזולת, להבין מצבי משבר שונים בכיתה מנקודות מבט שונות, ואף להתעצם מהם, ולפתח סביבה המאפשרת צמיחה ולמידה.

ד"ר מרסלו מנחם וקסלר הוא ראש התכנית להוראה בבית הספר היסודי במכללת סמינר הקיבוצים ודובר מרכזי בכנס "החוסן שבאמפתיה, האמפתיה שבחוסן" המתקיים במכללת סמינר הקיבוצים

 

 

תגובות

comments

אולי תתעניינו גם ב: