"המסורת והערכים הם משהו שאני מאוד מכבד, אבל זה לא מה שמונע מהבדואים להתקדם"

פרופסור איסמעיל אבו סעד לא הופתע מנתוני המיצ"ב, שהוכיחו שוב שהבדואים בנגב הם בעלי ההישגים הלימודיים הגרועים ביותר במערכת החינוך. במקום להמתין למשרד החינוך, הוא חבר ליזם מקומי בשם איברהים נסאסרה, וביחד פתחו את תוכנית "פרחי מדע" לטיפוח בני נוער מהמגזר. החלום הבא שלהם הוא להקים מכללה להכשרת מורים בדואים, שרבים מהם לומדים כיום בשטחי הרשות הפלסטינית

אשפה וקרוואנים. בית ספר בישוב הבדואי שגב שלום

בית ספר בישוב הבדואי שגב שלום. אשפה וקרוואנים

"תסתכל", אומר פרופסור אסימעיל אבו סעד, ומצביע על תלולית האשפה שמחוץ לבית הספר היסודי אלמוסתקבל, בישוב הבדואי שגב שלום שבנגב. "החינוך מתחיל בערימת הזבל הזו. אם לא יהיו מורים שיגידו לילדים להפסיק לזרוק את עטיפות החטיפים שלהם על הרצפה, גם לא יהיה מי שילמד אותם אנגלית ומתמטיקה".

כבר יותר מעשרים שנה שאבו סעד, תושב הישוב הבדואי לקיה, חוקר את מערכת החינוך הבדואית בישראל, ובעיקר את תחלואיה. הוא החל את דרכו כמורה וכמנהל בית ספר, נטש את המערכת לאחר שהבין שלא יוכל להשפיע עליה מבפנים, ומאז הוא עוסק במחקר כפרופסור מן המניין במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. אלא שרק בודדים טרחו לקרוא את הספרים והמחקרים הרבים שכתב, בהם הצביע על המצוקות של החברה הבדואית ועל כישלונו של הממסד לטפל בהן. כל זה לא מנע ממנו להמשיך לצעוק מראש כל גבעה, ולדבריו בשל כך כבר הפך לאישיות בלתי רצויה במשרד החינוך.

מבחני המיצ"ב: הפערים נשמרים, ההישגים לא משתפרים

לכן אבו סעד לא הופתע בשבוע שעבר, עם פרסום נתוני המיצ"ב בידי אותו המשרד עצמו. במבדק השנתי, הבוחן את הישגיהם הלימודיים של כלל ילדי ישראל, הוכיחו התלמידים הבדואים, שוב, שהם נמצאים במקום האחרון. על פי נתוני המיצ"ב, בעוד תלמידי המגזר הערבי והדרוזי מהמרכז והצפון התקדמו לאורך השנים בהישגיהם הלימודיים, נותרו הבדואים מיישובי הדרום הרחק מאחור. "בכל המקצועות הישגי התלמידים במגזר הבדואי בדרום נמוכים מאוד", נכתב בדוח המיצ"ב. הפערים הגדולים ביותר נמצאו דווקא בשפה הערבית – ציוני התלמידים במגזר הבדואי בדרום היו נמוכים ב-105 נקודות מממוצע כלל דוברי הערבית.

לפרוץ את המעגל

על אף ערימות הזבל מסביבו, בית הספר אלמוסתקבל הוא אחד מבתי הספר המוצלחים במגזר הבדואי. כ-650 תלמידים לומדים במבנה הקבע שלו, והם מגיעים מכל היישובים הבדואים שבאזור. השנה אף זכה בית הספר בפרס החינוך מטעם משרד החינוך. ואולם אלמוסתקבל הוא מקרה יוצא דופן. שאר בתי הספר בשגב שלום פועלים בתוך קרוואנים ומבנים יבילים, והמצב חמור עוד יותר ביישובים הבלתי מוכרים שבפזורה הבדואית. חלק מבתי הספר האלה אינם מחוברים לרשת החשמל, ופועלים בעזרת גנרטורים. על מזגנים ומקרנים אין מה לדבר.

"זו פצצת זמן", מזהיר אבו סעד. "כשאנחנו מסתכלים על הילדים הבדואים, הם נמצאים בעולם אחר ביחס לכלל האוכלוסייה, ובתוך זה ביחס לאוכלוסייה הערבית. זה קורה למרות שהם חיים באותה מדינה, עם אותו משרד חינוך ואותן תוכניות לימוד. ההישגים הנמוכים שלהם חוזרים על עצמם שנה אחרי שנה, הן בבגרות והן במיצ"ב. הנוער הזה לא חי בבועה. הוא חי בתוך החברה הישראלית. חמש דקות נסיעה והוא מגיע לבאר שבע או לפארק התעשייתי בעומר. השאלה שלי היא מה נעשה כדי לשנות את המצב, והתשובה לדעתי היא כלום".

במשך זמן רב, טוען אבו סעד, האצבע המאשימה כלפי מצבם של הבדואים הופנתה אל הבדואים עצמם. "אומרים לנו שהבדואים אשמים, כי זו חברה מסורתית", הוא אומר. "עזבו אותנו מהסיפורים האלה. המסורת והערכים הם משהו שאני מאוד מכבד, אבל זה לא מונע מהבדואים להתקדם. המדינה אולי משקיעה בחינוך במגזר הבדואי, אבל התוצאה לא הולמת את ההשקעה הזו. הילדים ממשיכים להיכשל, ולא מדובר בילדים עם צרכים מיוחדים. אלה ילדים נורמטיביים לכל דבר".

אם המדינה לא מצליחה לשנות את המצב של התלמידים הבדואים, אולי הגיע הזמן שהבדואים יעשו זאת בעצמם. לפני כארבעה חודשים חבר אבו סעד לאנשי עסקים, חינוך ואקדמיה בדרום הארץ, והחל לגלגל רעיון להקמת מוסד חינוכי בדואי עצמאי. מי שהרים את הכפפה הוא איברהים נסאסרה, תושב לקיה בן 34, איש עסקים ובן למשפחה בת 32 אחים ואחיות. נסאסרה, שעבד בעבר כמורה ואף היה מחזיק תיק החינוך בלקיה, הצטרף לפני כמה שנים לעסק המשפחתי שעוסק בתחבורה ובקייטרינג ומשמש היום כמנכ"ל שלו. במקביל הספיק גם להשלים תואר שני במדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית בירושלים.

נסאסרה, אבו סעד ואחרים הקימו עמותה שתפקידה להוות ארגון גג ליוזמות חינוכיות שונות. הצעד הראשון שעשו נוגע לתגבור תלמידים בדואים בתחום המדעים. באמצעות תרומה נדיבה של נסאסרה הוסב חלל במרכז באר שבע, ששימש פעם כמכללה לאיפור, למתחם משופץ עם שלוש כיתות לימוד. במקום, הנקרא "המרכז לקידום מצוינות במדעים בקרב תלמידי תיכון בחברה הבדואית", החלה לפעול לפני כשבועיים תוכנית "פרחי מדעים", שנועדה ללוות תלמידים בדואים הלומדים לבגרות חמש יחידות באנגלית, מתמטיקה ופיזיקה. התוכנית נערכת בשיתוף ההורים ובתי הספר הבדואים בדרום, אך עדיין לא זכתה לשיתוף פעולה מצד משרד החינוך.

מדי יום שישי מגיעים למרכז כ-90 תלמידים מרחבי הנגב, ושם הם מקבלים במשך שש שעות חיזוק בשלושת המקצועות, ממיטב המורים הקמומיים. הלימודים מתקיימים בכיתות מאובזרות, והמרכז דואג להסעות ולארוחה לילדים, כל זאת בעבור תשלום סמלי. "אבל אף ילד לא ישאר בחוץ בגלל שהוא לא יכול לעמוד בתשלומים", מבטיח נסאסרה.

הוא מוסיף כי הכוונה היא לשלוף את הלמידים מהכפרים, להעניק להם את התמיכה הלימודית מכיתה י' ועד י"ב, וללוות אותם גם בעת לימודיהם באוניברסיטה. כל זאת, על מנת להכשיר מדענים בדואים, שבבוא היום יוכלו לתרום חזרה לקהילה. רק כך, הוא מאמין, ניתן יהיה לפרוץ את המעגל ולהצעיד את החברה הבדואית קדימה.

מדוע הסכים נסאסרה להירתם למיזם ולתרום לו מכספו? "לא דפקו את החברה הבדואית במכוון, אבל הדברים נעשו ללא שיתוף וללא הכרת השטח, ולכן לא הצליחו", הוא מסביר. "כאשר נחשפתי למערכת החינוך, ולמספרים של מערכת החינוך, ראיתי שיש הבדל בין המספרים לבין המציאות בשטח. אתה מגלה למשל שיש תלמידים שמוציאים ציונים גבוהים בבגרות, אבל אז עפים מהר מאוד מהאוניברסיטה. ניסיתי להבין למה זה קורה. למה סטודנט בדואי נכנס לשנה א' באוניברסיטה ואחרי חצי שנה מבין שזה לא בשבילו, או למה לתלמיד בדואי לוקח שש שנים להשלים תואר ראשון במקום ארבע".

מרכז 5

תלמידים בתוכנית "פרחי מדע". ליווי עד האוניברסיטה

כשנסאסרה פגש את אבו סעד, הדברים שראה בשטח הסתדרו עם גישתו המדעית של הפרופסור. "ביחד סיכמנו שאנחנו רוצים לתקן את מה שקורה פה, כי יש מה לתקן", אומר נסאסרה. "אני תמיד האמנתי, וגילינו את זה כשפתחנו את המרכז, שהחברה הבדואית היא צרכנית מאוד גדולה של חינוך. כשפתחנו את תוכנית 'פרחי מדעים' כיוונו ל-60 תלמידים, ונרשמו 90. זו רק הוכחה אחת לכך".

פניתם בעניין למשרד החינוך?

"עד עכשיו את הכל אנחנו עושים לבד. פנינו למשרד החינוך, ולפני שבועיים הייתה לנו פגישה, אבל עדיין לא נוצר שיתוף הפעולה איתם. אנחנו לא באים להחליף את מערכת החינוך, אבל אני חושב שביחד ניתן יהיה להביא את החברה הבדואית למעלה וקדימה, כדי שהתלמידים האלה בסופו של יום יהוו דוגמא לחבריהם. כרגע אני העמדתי לטובת הדבר הזה את התקציב, אבל אם תשאל אותי אני חושב שהעניין של התקציב לא אמור להיות מכשול. יש הרבה תקציב במשרד החינוך שלא מנוצל במקומות הנכונים. יש לא מעט תוכניות שהמדינה מסבסדת, השאלה אם מישהו בודק אם התוכניות האלה מועילות".

מה האינטרס שלך בהשקעת הכסף?

"אני חושב שכל חברה שהיא מיעוט, צריכה להיאבק בעצמה על הצרכים של עצמה ועל ההשתלבות שלה. אנחנו לא צריכים לחכות שמישהו יבוא. אני חלק מהחברה הזאת ובחרתי להישאר לגור בלקיה ולחיות לפעמים בלי חשמל, מאשר ללכת ולגור בלהבים, למרות שאני יכול. אם כל אחד מצליח ייקח את הרגליים ויעבור לגור בלהבים, נתוני המיצ"ב יהיו עוד יותר גרועים. החלטתי להשקיע בחינוך כי זו השקעה שמשליכה על החברה בצורה רוחבית. בלי השכלה הרבה דלתות, אם לא רובן, יסגרו בפניך. הדרך היא לא קלה אבל היא אפשרית".

ללמוד בחברון ובבית לחם

תוכנית "פרחי מדע" והקמתו של המרכז למדעים הינם רק צעד ראשון בתוכניתם של נסאסרה ושל אבו סעד. הם מקווים כי בהמשך, העמותה שלהם תוכל להקים מכללה להכשרת מורים בדואים, שתפעל בנגב.

לדברי אבו סעד, הבעיה העיקרית של התלמידים הבדואים בדרום היא מחסור במורים איכותיים. "אצל הבדואים בדרום יש כמעט אלף משרות חסרות של מורים", הוא אומר. לדבריו, מורים רבים המגיעים לבתי הספר הבדואים הם ערבים מהצפון, השבים לבתיהם ברגע שמתפנה עבורם משרה. גם הניסיון להכשיר מורים מקומיים נתקל בחומות. בדרום אמנם פועלים מוסדות להשכלה גבוהה, וכן שתי מכללות להכשרת מורים – קיי ואחווה – בהן קיימים מסלולים מיוחדים לבדואים, אלא שהמסלולים הללו קטנים מדי בכדי להכיל את מספר הבדואים שרוצים לרכוש השכלה גבוהה. גם המכללות הערביות הפועלות בארץ נמצאות אך ורק בצפון הרחוק.

המצב הזה גורם לבדואים לפנות מזרחה. לדברי אבו סעד, כ-1,500 בדואים לומדים באוניברסיטאות של הרשות הפלסטינית, מרביתם בחברון, ועוד כאלף לומדים בירדן. "יש יותר סטודנטים בדואים באוניברסיטאות ברשות הפלסטינית מאשר באוניברסיטאות בארץ. זה מצב נורמלי?", הוא תוהה. "הגיע הזמן שבמקום שהילדים האלה ילכו ללמוד בירדן או ברשות הפלסטינית, הם יוכלו ללמוד בארץ, ליד הבית".

לדברי אבו סעד, המורים שמקבלים הכשרה ברשות הפלסטינית ובירדן חוזרים משם בלי לדעת עברית ובלי להכיר את מערכת החינוך. "הם לא יכולים להיות מורים טובים אם לא יקבלו הכשרה ראויה", הוא אומר. במשך שנים האמין אבו סעד שכדי לפתור את מצוקת ההשכלה של הבדואים, יש לפעול כדי לשלבם במערכת ההשכלה הגבוהה הכללית, לצד יהודים. הוא לא חובב גדול של סגרגציה, וסבור ששילוב בין האוכלוסיות יועיל לשני הצדדים. אלא שבעקבות המצב ההולך ומחריף, ולאור הכישלונות הנמשכים של כל משרדי הממשלה שניסו לפעול למען הקהילה, שינה לאחרונה את דעתו. "המוסדות להשכלה גבוהה בנגב קיימים כבר עשרים שנה ולא פתרו את הבעיה, הם לא סיפקו את הסחורה", הוא מסביר. "לכן, לדעתי על המדינה להקים בנגב מכללה ברמה גבוהה שתקלוט את הסטודנטים הבדואים, רובן סטודנטיות, שילמדו כאן בארץ".

נגד סגרגציה

כפי שהוכיחו נתוני המיצ"ב, ישנו קשר הדוק בין מעמד סוציו-אקונומי להישגים לימודיים. הבדואים, שמגיעים גם כך ממעמד נמוך, צריכים להתמודד לא רק עם מחסור במורים ועם בתי ספר מוזנחים אלא גם עם המצב הכלכלי, שמושך אותם לאחור. "המגזר הבדואי בדרום הוא המגזר הכי חלש בארץ מבחינה כלכלית-חברתית", אומר ד"ר מוחמד אלהיב, הממונה על החינוך הבדואי במשרד החינוך. "כל בתי הספר הבדואים במחוז דרום, ללא יוצא מהכלל, נמצאים באשכול מספר 9 ב'מדד טיפוח שטראוס', כלומר הכי נמוכים מבחינת כוח חברתי, חינוכי וכלכלי. בנוסף ישנה נשירה גדולה מאוד מבתי הספר התיכוניים, ובעיקר בקרב בנים ביישובים שאין בהם בית ספר תיכון. הם עוזבים את בית הספר כדי להוות משענת כלכלית לפרנסת המשפחה וזה יוצר תופעות של נשירה, עבריינות, אבטלה גואה וכו'".

לדברי אלהיב, עיקר מאמציו של משרד החינוך נתונים לשיפוץ והקמת בתי ספר ביישובים הלא מוכרים, שימשכו אליהם את אותם נערים הנושרים מהתיכון, וגם ילדים בגילאים 3-5 שהוריהם מתקשים לשלוח אותם לבית ספר שנמצא ביישוב מרוחק. "עיקר הבעיה נמצאת ברשויות המטפלות בהכרה בישובים", הוא אומר. "למשרד החינוך יש את כל הרצון לבנות בתי ספר ולהכניס אליהם מורים מוסמכים, ובשבע השנים האחרונות בנינו לא פחות מ-60 בתי ספר במגזר לתפארת מדינת ישראל, ועדיין אנחנו מכירים בצורך להקמת בתי ספר נוספים. אבל החסמים לא מגיעים מכיוון משרד החינוך. המשרד פועל כל עוד יש אפשרות מצד המועצות המקומיות או הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, הנמצאת תחת אחריותו של משרד החקלאות. החברה הבדואית בתהליך צמיחה מתמשך, מבחינה כלכלית, אורבנית, חברתית ופסיכולוגית. אנחנו חשים את השינוי. אני קורא לשאר משרדי הממשלה להצטרף למשרד החינוך ולסייע בקידום החברה הבדואית בדרום".

לדברי פרופסור אבו סעד, הבעיה העיקרית אינה בתי הספר אלא מחסור במורים. האם לא הגיע העת להקים מכללה בדואית בנגב, שתפעל להכשרת מורים?

"יש 350 סטודנטים בדואים שמקבלים הכשרה להוראה מדי שנה, כאשר הצורך השנתי הוא לייצר 700 מורים חדשים. לכן המשרד בונה תוכנית מתוקצבת עם תמריצים, להגדלת מספר הבדואים הלומדים הוראה. לשם כך יש לנו מספיק מוסדות אקדמיים בדרום. במקום לבוא ולהקים עוד מוסד אקדמי, אפשר לעבות את המוסדות המוצלחים שכבר קיימים בתלמידים בדואים. אני לא רוצה לעשות סגרגציה ולהשאיר את החברה הבדואית בתוך המיץ של עצמה. אני רוצה שבדואי ילמד עם חברו משדרות או מבאר שבע, במוסד אקדמי ישראלי לכל דבר".

האם המשרד ירתם לטובת תוכנית "פרחי מדע", שהינה יוזמה פרטית של בדואים מהנגב?

"המשרד מברך על כל יוזמה חינוכית. אני אמור לבקר שם בקרוב, נבחן את התוכנית הזו לעומק ובמידה והיא הולמת את התוכניות הפדגוגיות של משרד החינוך, לא תהיה מניעה שנגבה אותה".

מהמל"ג נמסר בתגובה: "בהמשך לתכנית החומש להשכלה הגבוהה, בה הוחלט להנגיש את ההשכלה הגבוהה למגזרים שונים בחברה הישראלית, החלה הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה בהפעלת תכנית להרחבת נגישות ההשכלה הגבוהה עבור החברה הערבית בישראל. במסגרת תכנית זו ניתן מענה הוליסטי לצעירים הערבים משלב לימודי התיכון ועד לתארים מתקדמים והשתלבות בסגל האקדמי ו/או השתלבות בשוק העבודה. כלל המוסדות המתוקצבים על ידי ות"ת בדרום משתתפים בתכנית ומפעילים תכניות ייחודיות עבור החברה הבדואית.

"בנוסף, הוחל השנה בהפעלת תכנית פיילוט 'שער לאקדמיה' במכללת ספיר. במסגרת התכנית נפתחו מספר רב של מסלולים ארבע שנתיים במיוחד עבור הסטודנטים הבדואים הכוללים אפשרויות מעבר בין החוגים שונים, כאשר בשנה הראשונה הסטודנטים לומדים במסגרת נפרדת והחל מהשנה השנייה מתחילים להשתלב בלימודים האקדמיים הרגילים. לכל אורך התכנית הסטודנטים מקבלים מעטפת תמיכה נרחבת הכוללת מענים אקדמיים, חברתיים וכלכליים".

תגובות

comments

אולי תתעניינו גם ב: