המסע לפולין מתחיל בסודני שלא מקבל מקלט בישראל

כשהעולם שותק חשוב שהמורים ידברו: כל איש חינוך בישראל היום חייב לקיים דיון על משבר הפליטים העולמי, והזוועות בסוריה, בוודאי על רקע המסעות לפולין

אילוסטרציה: מתוך ה-flickr של תיכון הראל

אילוסטרציה: מתוך ה-flickr של תיכון הראל

השנה אני לוקח חלק בתהליך ההכנה של תלמידי בית הספר שיוצאים כמשלחת למסע לפולין. המסע הזה מעורר אצלי תחושות מעורבות ויחס מורכב, כפי שהוא כנראה מעורר באחרים. היחס המורכב נעוץ בדילמות שהמסע מעורר, בין היתר, בשאלות מהי מטרת המסע לפולין; איזה תפקיד אנו מייחסים למסע הזה במסגרת עיצוב תפיסת העולם והזהות של תלמידנו ומהי הדרך הנכונה להתמודד עם זיכרון השואה ועם ההשלכות של אירוע זה בתהליך החינוכי שעוברים תלמידים במערכת החינוך הישראלית? לשאלות אלו יש תשובות מגוונות, שנובעות מהעמדה הערכית והחינוכית של צוות החינוך בבית הספר.

במסגרת ההכנות למסע בחרתי להתמודד עם נושא ספציפי מתוך שלל הנושאים שמסע לפולין מזמן. בחרתי להציג לתלמידים את השאלה: מה הייתה תגובת העולם החופשי בזמן השואה כלפי רצח היהודים? ראשית, בעזרת מצגת מפורטת, הוכחתי לתלמידים שממדי הזוועה והרצח היו ידועים למדינות העולם החופשי, כמו בריטניה וארצות הברית. שנית, הצגתי בפניהם, בהסתמך על עדויות מן המחקר, שעמדת בעלות הברית הייתה, לצד גינוי רשמי של הרצח, הימנעות מהגשת סיוע והצלה ליהודים. העמדה העקבית הייתה שהצלת היהודים תגיע עם סיום המלחמה, ולכן אין לפגוע במאמץ המלחמתי לטובת הפניית משאבים להצלת יהודים. בשלבים המתקדמים של המלחמה, כאשר הצטברו עדויות חד משמעיות על הזוועה שמתרחשת במחנות ההשמדה, התגבר הלחץ על הממשל הבריטי והאמריקאי להפציץ את מתקני הרצח באושוויץ. אבל למרות הלחץ ולמרות הוראה כללית שניתנה לצבא על ידי צ'רצ'יל, הצבאות הבריטיים והאמריקאים נמנעו מהפצצת אושוויץ. תצלומי אוויר שהיו בידי הצבא האמריקאי מוכיחים שהם ידעו על המיקום המדויק של המשרפות ותאי הגזים באושוויץ, ובחרו להתעלם. רצח היהודים נמשך עד סוף המלחמה.

אחת התלמידות שאלה: "מה אפשר לעשות?". עניתי לה בשאלה: "מה לדעתה התפקיד של תלמידי תיכון היוצאים למסע לפולין לנוכח המצב הזה? האם יש תפקיד מיוחד לנוער מישראל לנוכח מצוקת פליטים בעולם שמנסים לבקש מקלט כשהם בורחים ופעמים רבות טובעים בדרך בים?"

תוך כדי הצגת הדברים במפגש ההכנה מול התלמידים, אחד התלמידים הצביע, ושאל: "במה זה שונה ממה שקורה היום? העולם מתעלם ממה שקורה בסוריה". שמחתי מאוד על השאלה הזאת, שהתעוררה ללא פרובוקציה מכוונת מצדי. בכיתה התעורר דיון ערני על הידוע לכולנו היום על המתרחש בסוריה, במרחק כמה קילומטרים מהגבול הצפוני של מדינת ישראל. הצגתי לתלמידים מידע על מלחמת האזרחים שנמשכת כבר חמש שנים, וגבתה חצי מיליון הרוגים, מתוכם רבע מיליון אזרחים חפים מפשע, מלחמה בה מתבצעים פשעי מלחמה על ידי צבא אסד בתמיכת רוסיה ועל ידי קבוצות המורדים השונות, בעיקר אל קעידה ודאע"ש, כשאזרחים רבים לכודים בין הצדדים הלוחמים. לכודים במצור, ללא מים, ללא תרופות וללא מזון.

הסברתי לתלמידים שהמצב בסוריה הוא דוגמה אחת למשברים שונים שמתרחשים כיום בעולם. סיפרתי להם שיש כיום בעולם כ-60 מיליון פליטים שאיבדו את ביתם כתוצאה מהזוועות המתרחשות במדינתם, והוספתי שמדובר במשבר הפליטים הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. אחת התלמידות שאלה: "מה אפשר לעשות?". עניתי לה בשאלה: "מה לדעתה התפקיד של תלמידי תיכון היוצאים למסע לפולין לנוכח המצב הזה? האם יש תפקיד מיוחד לנוער מישראל לנוכח מצוקת פליטים בעולם שמנסים לבקש מקלט כשהם בורחים מהמלחמות בארצם לעבר מדינות בעולם החופשי, ופעמים רבות טובעים בדרך בים?".

אין תשובה חד משמעית, כמובן. כל תשובה נובעת מהשקפת העולם של המשיב. הצעתי להם את תשובתי, שאינה משקפת עמדה רשמית של בית הספר אלא מחייבת אותי בלבד: ישראל קלטה עד היום 0 פליטים מסוריה. ישראל העניקה מעמד פליט ל-ארבעה מתוך 5,573 מבקשי מקלט מאריתריאה וסודן. מדובר על 0.07% מקרב הפליטים שהוכרו על ידי ישראל, לעומת המצב במדינות ברחבי העולם שהכירו ב-84% אריתראים ו-56% סודנים כפליטים והעניקו להם הגנה משלימה במדינתם. הנתונים הם לפי נציבות האו"ם לפליטים ומתייחסים לשנת 2014. נראה לי כי בתור העם שסבל יותר מכל עם אחר ממצוקת הרדיפות ומאדישות העולם שעמד מן הצד, אסור לנו לעמוד מן הצד. תלמידי תיכון שיוצאים למשלחת לפולין צריכים להתחיל אותה, או לסיים אותה, בשורה של פעולות לטובת שינוי היחס כלפי פליטים בעולם. לכן, הצגתי לתלמידים מספר הצעות לפעולה עבור מי שמעוניין בכך: איסוף בגדים לילדים סורים פצועים שמאושפזים בבית החולים זיו בצפת; העלאת המודעות ברשתות החברתיות למצוקת הפליטים באמצעות הפצת מידע זמין; הפצת דרכים ליצירת קשר עם עמותות שפועלות לטובת פליטים; התנדבות בעמותות המסייעות למבקשי מקלט בעולם; הפגנה מול שגרירות רוסיה בישראל במחאה על פעולותיה בסוריה נגד הדין הבינלאומי והפגנה מול שגרירות ארצות הברית בישראל לטובת הגברת הסיוע ההומניטרי לפליטים.

חשוב לומר שוב כי ההצעות לא שיקפו את עמדת בית הספר אלא את עמדתי האישית בלבד, והענקתי מקום לדעות אחרות של תלמידים שהתנגדו לסוג פעולות אלו, כמו למשל, תלמידים שהתנגדו להפגנה מול שגרירות רוסיה בטענה שהדבר יפגע בקשרים של ישראל עם מדינה זו.

הרב הראשי הספרדי כינה את המתרחש בסוריה היום כ"שואה". אינני חושב שהוא צודק. זו לא שואה, אבל אין ספק שמדובר ברצח עם בקנה מידה היסטורי. לדעתי כל איש חינוך בישראל היום חייב לקיים דיון על עניינים בוערים אלו. בשום פנים לא להכתיב דעה, אבל בפירוש לקיים דיון, ואפילו דיון נוקב וקשה.

אשר אלבו הוא רכז מקצוע אזרחות ברשת החינוך אנקורי

תגובות

comments

אולי תתעניינו גם ב: