הרי אף שר חינוך לא יצטלם בהסעה עם ילדי החינוך המיוחד

אריאנה מלמד מבקשת להזכיר לנפתלי בנט את תלמידי החינוך המיוחד שמופקרים מדי יום בהסעות לגנים ולבתי הספר

 שר החינוך נפתלי בנט

שר החינוך נפתלי בנט

ממרומי ניצחונותיו הפוליטיים, וכשהוא חולש על תקציב ענק במשרד החינוך, ייתכן שנפתלי בנט בכלל לא יודע שהם קיימים, ודאי לא רואה אותם, בוקר בוקר, כשהם נדחסים אל המיני-ואן המאולתר או המונית המזדמנת שמסיעה אותם לגני הילדים ולבתי הספר שלהם, בחינוך המיוחד. יש ביניהם ילדים בכיסאות גלגלים ויש כאלה שצריך להשגיח על נשימתם; יש ילדים שיכולים, בדרך הארוכה למוסד החינוכי או ממנו הביתה, לפגוע בעצמם או באחרים, מפני שהם מתמודדים עם שונות נוירולוגית בעולם עוין; יש כאלה שלא יוכלו לדבר ולומר שמשהו מציק להם והם זקוקים לעזרה ויש, כמובן, המון ילדים שאולי לעולם לא יוכלו לחגור את חגורת הבטיחות, או אפילו להתבונן בנוף הכבישים שבדרך.

הם זכאים לחינוך מיוחד, ומאז 1994 הם גם זכאים מכוח חוק, להסעה למוסד החינוכי וממנו. אלא שמעולם לא הותקנו תקנות לחוק הזה: איך מסיעים ילדים מורכבים? האם כולם זכאים לליווי של סייע, או שאפשר לתחוב אותם לכלי רכב כלשהו, ו"יאללה, נוסעים"? ומה יעשה בהם נהג הסעות שלא הוכשר מעולם לטיפול בילדים, בדרך הנמשכת והולכת מהבית אל המוסד או המוסדות בם צריך לפזר את כולם? האם מערך ההסעות שמקיים השלטון המקומי ראוי ומטיב, או שמא העובדה שבערך פעם בשנה ילד מת בהסעה שכזאת, קשורה איכשהו לבטיחות או שמירה על חיי הילדים?

עניינים קטנים, ממרומי מבטו של שר החינוך. עניינים הרי גורל לילדים ולהוריהם. לא, הם לא יכולים להסיע את הילדים בעצמם, לפעמים למוסדות שרחוקים שעה ויותר מן הבית. הם צריכים להגיע למקום העבודה שלהם ולשמור עליו, מפני שגידולם של ילדים עם צרכים מיוחדים הוא עול כלכלי כבד כל הזמן, לפני ואחרי שמצליחים להביא אותם בבוקר לגן או לבית הספר.

משרד החינוך מעולם לא התפנה לברר את הסוגיה הזאת. בתסכול ובמאמצים עצומים, חברו ארגוני נכים, הקואליציה של ארגוני ההורים לילדים עם מוגבלויות ושורה של מומחים וכתבו תקנות מפורטות, אנושיות, מושכלות. במשרד הרווחה, שאחראי על הסעת פעוטות המצויים במוסדות מיוחדים, אימצו את התקנות, אבל משרד הרווחה אחראי רק לגורלם של קטנטנים עד גיל 3. כל האחרים, עד גיל 21 בו מסתיימת הזכאות החוקית לחינוך מיוחד, מצויים תחת חסותו של משרד החינוך. ומשרד החינוך לא רוצה תקנות כאלה, ולא רוצה לחייב את הרשויות המקומיות להעניק לילדים ליווי תומך, הכרחי וקריטי בזמן ההסעה. למה? כי זה יקר. אין כסף.

במשרד ויתרו מראש, והחליטו שרווחתם, בטיחותם וזכותם של אותם הילדים לצאת מן הבית ולחזור בשלום, פשוט לא מספיק מעניינים כדי להתאמץ, או לחשוב, או לגלות מעט אנושיות

בתחילת השבוע, אחרי תלאות בירוקרטיות שנמשכו שנים, נפגשו נציגי ההורים עם השררה בוועדת החינוך של הכנסת לעוד סיבוב של דיונים. שם התברר בוודאות קרה וחותכת, שמשרד החינוך אפילו לא ניסה לקבל ממשרד האוצר תקציב להסדרה של נסיעות הומניות יותר עבור ילדים. במשרד ויתרו מראש, והחליטו שרווחתם, בטיחותם וזכותם של אותם הילדים לצאת מן הבית ולחזור בשלום, פשוט לא מספיק מעניינים כדי להתאמץ, או לחשוב, או לגלות מעט אנושיות. אפילו לא כדי להסדיר את הסוגיה.

במבט ציני ומרוחק, אפשר להבין את זה. אף שר חינוך לא יצטלם בגאווה עם ילדים בהסעה כזאת. ילדי החצר האחורית של המשרד ימשיכו להיארז ולהשתנע בלי שום תקנות מכוח החוק, נתונים לחסדיה המזדמנים של הרשות המקומית. אלא אם כן נצליח, ביחד, לעניין את כבוד השר ולהניעו לעשות מעשה.

חושבים שזה מספיק חשוב כדי לגזול דקה מזמנכם בחיים, גם אם אין לכם ילדים עם צרכים מיוחדים? אנא, שתפו, סמנו לייק. וגם, אם יש לכם עוד עשר שניות פנויות, הדביקו את הטור הזה על קיר הפייסבוק של כבוד השר, רק כדי שיידע שהבעיה קיימת, והיא ניתנת לפתרון שהוא יוכל להתגאות בו.

 

תגובות

comments

אולי תתעניינו גם ב: