חמש יחידות בכישלון ערכי מהדהד

אריאנה מלמד לא משתתפת בחגיגות סביב הזינוק במספר הניגשים לבגרות בחמש יחידות מתמטיקה, שחושפות את ערוות החשיבה הפשטנית והלא שוויונית של שר החינוך

מסיבת עיתונאים 5 יחידות מתמטיקה

נניח ששיעורי ההצלחה של תוכנית חמש יחידות מתמטיקה הם אמנם מרשימים, מפעימים אפילו, כפי שטוען משרד החינוך. נניח, אפילו, שאביה היחיד של ההצלחה הוא שר החינוך, ושמספרם של הניגשים לבחינת הבגרות בחמש יחידות אכן משקף את אחוזי ההצלחה בהן. עוד מקובל לחשוב, שעם הצלחה לא מתווכחים – אלא אם כן אפשר לחשוף את הכשל הגדול שמאחוריה. ואכן, מוצלחת ומשובחת ככל שתהיה, תוכנית חמש היחידות מגלה כמה כשלים עמוקים בפדגוגיה, וחמור מזה – התעלמות דורסנית, מכאיבה, מעקרון השוויון.

מלכתחילה יועדה התוכנית למתי מעט מקרב התלמידים, אלה שבורכו בחשיבה מתמטית, ברצון להשקיע בתחום הזה ובהורים שיכולים לממן תגבור בשיעורים פרטיים. לא במקרה עלה שיעור הניגשים לבחינה באופן משמעותי ביישובים המבוססים מבחינה כלכלית, ולא בפריפריה החברתית והחינוכית: תוצאה זו לבדה מלמדת עד כמה התוכנית, כמו כל מערכת החינוך בעידן בנט, לוקה באי שוויוניות קיצונית, ממארת ממש. אלא שבמקום להידרש לאי השוויוניות, במקום להשקיע בתלמידים שנידונו לא להצליח בתוכנית, סימנו אותם: מלכתחילה, הוצגה התוכנית כאופציה נוצצת למיטיבים לחשב, על חשבון כל האחרים, ומי שלא יכול, או לא רוצה, לבלות את שנות התיכון שלו בין משוואות ומספרים, סומן כפחות ראוי, פחות משובח רק מפני שבמקרה אינו מתאים לסדר היום של שר החינוך.

ממתי תנאי שוק העבודה מכתיבים חזון חינוכי? מדוע זה חשוב יותר מהשקעה בפיתוח יכולות באמנות, בשפות זרות, במוזיקה או בכל תחום אחר בו המערכת מספקת לתלמידיה ארגז כלים נחות, לא מעודכן לא מספק? מדוע החליטה המערכת להכפיף את עצמה לתכתיבי שוק?

שום יתרון פדגוגי לא הושג ביישום התוכנית. הבעיה אינה מיעוטם של בוגרי חמש יחידות, אלא מצבה של האוריינות המתמטית בישראל בכלל. כדי לשפרה, נדרשה מחשבה עמוקה ושוויונית יותר על הדרכים בהן משרד החינוך מרביץ בתלמידיו את יסודות המקצוע מכיתה א', ומדוע תחום הדעת הזה עדיין מבהיל ומכשיל תלמידים רבים כל כך. נחוצה הייתה התבוננות מעמיקה בתכנים, בדרכי ההוראה, במורים למתמטיקה ובאופן הכשרתם, תוך השוואה לנעשה במדינות אחרות ולמידה מטעויות העבר. אבל כמו כל חשיבה פדגוגית, פירותה המוצלחים, אם יש כאלה, נקטפים אחרי שנים רבות: מי שאצה לו הדרך לסמן הישג, לעטר את עצמו בהצלחה, פשוט  לא רצה בחשיבה כזאת. ומי שאצה לו הדרך גם לא חשב על מחויבותו העמוקה של כל מחנך, לרבות השר הממונה, לטיפוח ופיתוח הכישורים הייחודיים של כל חניכי המערכת. למה מתמטיקה? רק מפני שבוגרי חמש יחידות יכולים להשתלב טוב יותר בעולם ההיי טק? מדוע זה חשוב, אם בכלל? ממתי תנאי שוק העבודה מכתיבים חזון חינוכי? מדוע זה חשוב יותר מהשקעה בפיתוח יכולות באמנות, בשפות זרות, במוזיקה או בכל תחום אחר בו המערכת מספקת לתלמידיה ארגז כלים נחות, לא מעודכן לא מספק? מדוע החליטה המערכת להכפיף את עצמה לתכתיבי שוק, כשמטרתו האמיתית של החינוך הוא לשמר, לפתח ולטפח את חוזקותיו של כל תלמיד ותלמיד?

כל השאלות הללו לא נשאלו, וכל ההצלחות שיהיו עוד, אם יהיו, ביצירת בוגרים מהודרים בחמש יחידות, לא יצליחו לכסות את ערוות החשיבה הפשטנית והלא שוויונית של שר החינוך. עבור הפדגוג, כל תלמיד הוא  אדם הזכאי למירב התמיכה והכלים כדי לפרוח כאדם. עבור שר החינוך, רק מי שיירתם לחמש יחידות זכאי לתקצוב מוגבר, ליחס מיוחד, לאפליה מיטיבה במשאבים, כלים וכוחות של המערכת. ההצלחה הזאת היא, בפשטות, כישלון ערכי מהדהד.

תגובות

comments

אולי תתעניינו גם ב: