מדוע ההורים ממשיכים לשלם אלפי שקלים בחודש עבור מעונות?

כשלי תכנון בסיסיים, החלטות שרירותיות של הרשויות המקומיות שמפלות את החלשים וחוזר יכולת לאמץ כמה פתרונות פשוטים. האדריכל עילם טייכר מסביר מדוע משבר המעונות המסובסדים והמפוקחים ימשיך להתנהל על גב ההורים

מעון נעמת

מעון נעמת

לפני שלוש שנים גיליתי שאני חיי בבועה. כשניגשנו, אשתי ואני, לרשום את בתנו למעון ויצו בתל אביב, המנהלת צחקה בפנינו, ואמרה: "אתם לא יודעים שמעונות ויצו הם לא בשביל אנשים ממעמד הביניים?". מתברר שאני, אחיי וחברי ילדותי, שהתחנכנו במעונות יום של ויצו ונעמת, היינו זן נדיר: ילדים למשפחות שאינן מרקע של מצוקה, שזכו לקבל חינוך מסובסד ומפוקח לפני גיל שלוש. רק 23% מהילדים בישראל זוכים לכך.

המדינה מקצה לאגף למעונות יום ומשפחתונים מסובסדים מיליארדי שקלים בשנים האחרונות, בעיקר מאז מחאת 2011. אלא שלמרות הכסף, דבר לא קורה. העובדה היא שלא נבנים מספיק מעונות יום במדינת ישראל

בהתחלה תהיתי איך מצפים שהורים עובדים ממעמד הביניים, יעמדו בתשלום של אלפי שקלים מדי חודש עבור מעונות ופעוטונים לילדים? לא הבנתי איך יכול להיות שמדינה שמעודדת ילודה והשכלה, סבורה שחינוך מתחיל בגיל שלוש. עם הזמן התברר לי, שהייתי רחוק מלחדש דבר מה – הנושא נחקר, דובר ונדון במסדרונות האקדמיה והבירוקרטיה הישראלית במשך יותר מעשור. למעשה, המדינה מקצה לאגף למעונות יום ומשפחתונים מסובסדים מיליארדי שקלים בשנים האחרונות, בעיקר מאז מחאת 2011. אלא שלמרות הכסף, דבר לא קורה. אם תשאלו את הפוליטיקאים שלנו, הם יטענו שיש תקציבים ויש שינוי. אבל, המציאות שונה: העובדה היא שלא נבנים מספיק מעונות יום במדינת ישראל.

למה זה קורה? כדי להבין איפה העניין נתקע, צריך לפני הכל לחשוב כיצד נושא שכה רבים עוסקים ומושפעים ממנו, אינו זוכה לסיקור תקשורתי נרחב כמו מחירי קייטנות או המזון בבתי ספר. יכול להיות שאם נדע את התשובה, נדע גם מדוע מקבלי ההחלטות לא באמת פועלים לשינוי המצב. בינתיים עד שיתקבל ההסבר למקור האדישות הציבורית והתקשורת, כדאי להבין את הפער שבין הדיבורים וההבטחות ובין המדיניות התכנונית בישראל, כדי להמחיש מדוע, לדעתי, גם בעתיד לא ימומשו תקציבי הענק, ולא צפוי שינוי בקצב בניית מעונות היום בשנים הקרובות. לכך יש מספר סיבות:

משבר הדיור מקבע את משבר המעונות בעתיד

ביולי 2016 אישרה מדינת ישראל את המדריך העדכני להקצאת שטחים לצורכי ציבור (המכונה "התדריך"). מדובר במסמך בן 142 עמודים שהוכן במשך שלוש שנים על ידי ועדת מתכננים ומומחים. הוועדה מונתה על ידי "קבינט הדיור הממשלתי", שהוקם בעקבות משבר הדיור ונועד לשחרר חסמים בתהליכי התכנון והבנייה. לא כאן המקום להסביר את הקשר בין התדריך למשבר הדיור, אבל צריך להבין שחשיבותו לתהליכי התכנון בארץ גדולה: באמצעותו המדינה מנחה את המתכננים כיצד לחלק את הקרקע כשהם באים לתכנן שכונות חדשות – כמה שטח צריך לתת עבור כבישים, כמה שטח לגינות, כמה לבתי ספר וכדומה, הכול ביחס לגודל השכונה המתוכננת.

בשכונות שייבנו בתוך אזור עירוני קיים, למשל מבנים שיקומו במסגרת פרויקטים של פינוי-בינוי, ניתן יהיה להוריד את ההקצאה ל-40%. זאת מתוך הנחה שבסביבת הבנייה החדשה כבר קיימת תשתית ציבורית. הנחה זו אולי נכונה לשירותי חינוך אחרים, אבל לא למעונות היום

כשתכנית בנייה חדשה מקבלת אישור, בודקים בין היתר האם המתכננים עמדו בדרישות שמופיעות בתדריך הזה. תכנית חדשה שלא תעמוד בהנחיות של התדריך בכל הקשור להקצאת שטחים למבני ציבור, ובעיקר מבני חינוך, תתקשה מאוד לקבל תוקף. בכל זאת, הפתעה: למרות כל ההצהרות וההבטחות, קובע התדריך הראשי כי יש להקצות למעונות יום בשכונות חדשות קרקע בהיקף שיאפשר בניית מעונות יום אשר יספיקו רק ל-50% מאוכלוסיית הילדים שתגור באותה השכונה. לעיתוי החלטה זו השפעה גדולה על העתיד: בשל הלחץ הגדול של משבר הדיור, מדינת ישראל מתכננת כבר היום מאות אלפי יחידות דיור שישרתו את בעשרות השנים הקרובות. בדירות אלו יגורו יותר ממיליון ישראלים, ביניהם עשרות ומאות אלפי ילדים. גם אם יקרה נס, והרשויות המקומיות באמת תבנינה את כל מעונות היום בקרקעות שמוקצות לכך, התדריך שלפיו המדינה מתכננת את השכונות בעצם אומר, שרק לחצי מהילדים האלו בכלל יגיע מקום במעון יום.

אם לא די בכך, על פי התדריך בשכונות שייבנו בתוך אזור עירוני קיים, למשל מבנים שיקומו במסגרת פרויקטים של פינוי-בינוי, ניתן יהיה להוריד את ההקצאה ל-40%. זאת מתוך הנחה שבסביבת הבנייה החדשה כבר קיימת תשתית ציבורית. הנחה זו אולי נכונה לשירותי חינוך אחרים, אבל לא למעונות היום, תחום שבמשך שנים סובל ממחסור בבנייה.

לפי ניתוח של מכון ברוקדייל משנת 2015, יותר מ-40% מהילדים שוהים במעונות יום מסובסדים ופרטיים. מעונות אלו סובלים מצפיפות גבוהה מכל סטנדרט מקובל של ארגון המדינות המפותחות. לכן, אם ההנחיה של המדינה למתכננים היא להמשיך להקצות את אותו היקף של שטח, המשמעות היא שלמרות שכבר ידוע לנו שיש כיום מחסור, אנחנו מכריזים בזאת שגם בעתיד לא תהיה לנו מספיק קרקע שתאפשר את סגירת הפער, ועלינו לקוות שבמקרה הטוב הוא לא יגדל. כל זה, עוד לפני ששאלנו את עצמנו כמה מתוך 50% הילדים שימצאו מקום במעון, יכולו להיכנס למעון ציבורי, מסובסד ומפוקח. התשובה לשאלה זו תלויה בגחמות השלטון המקומי.

למי הרשות המקומית דואגת?

בשנת 2011 קבע מבקר המדינה כי העובדה שיש אזורים עם ריבוי מעונות יום בפיקוח לעומת אזורים ארחים ללא פיקוח, היא ביטוי לאפליה למצב אי שוויוני. המבקר ציין כי המדינה והרשויות המקומיות אינן קובעות בתכנון מראש היכן למקם את מעונות היום, אלא מקצות תקציב לפי דרישה שרירותית של העירייה. נוכח הממצאים, המבקר קרא למדינה ולרשויות המקומיות למפות את הצרכים שלהן, לתכנן ולבנות את המעונות לאחר בדיקה מקיפה ולא לפי החלטות שרירותיות. הרי ממילא לא בונים מספיק מעונות. בחמש השנים שעברו מאז פורסם דו"ח המבקר, אף רשות מקומית לא הרימה את הכפפה וגיבשה תכנית  אסטרטגית לבניית מעונות יום. המשמעות: האפליה בפריסת המעונות נמשכת.

במחקר "שדולת ההורים בתל אביב-יפו" משנת 2015, התברר שאפליה זו משתקפת באופן מובהק בתוך הערים הגדולות, תל אביב וירושלים. למרבה האבסורד, מתברר שככל שהשכונה בעיר היא בעלת פרופיל סוציו-אקונומי גבוה יותר, כך יהיו בה יותר מסגרות מסובסדות ומפוקחות בתקציב ציבורי

במחקר "שדולת ההורים בתל אביב-יפו" משנת 2015, התברר שאפליה זו משתקפת באופן מובהק בתוך הערים הגדולות, תל אביב וירושלים. למרבה האבסורד, מתברר שככל שהשכונה בעיר היא בעלת פרופיל סוציו-אקונומי גבוה יותר, כך יהיו בה יותר מסגרות מסובסדות ומפוקחות בתקציב ציבורי. כך למשל, במזרח ירושלים אין מעונות יום, ובשכונות החרדיות בעיר רק ל-15% מהילדים יש מקום במסגרת מסובסדת, לעומת 33% מהילדים בשכונות מבוססות יותר, כמו המושבה הגרמנית ובקעה.

בתל אביב, לילד שגר ברמת אביב ג', סיכוי גבוה יותר להתקבל למעון יום מאשר ילד שגר בקרית שלום שבדרום העיר, ולילד מנאות אפקה המבוססת סיכוי זהה לזה של ילד משכונת מצוקה ביפו. בתוך יפו עצמה, רוב הילדים במעונות הם מהמגזר היהודי, למרות שמדובר במקום שבו הרוב נמנה עם המגזר הערבי, שדרוגו הסוציו-אקונומי נמוך מזה של המגזר היהודי. והשנה אף הוחמר המצב בתל אביב: בוטלה פתיחת מעון יום בשכונת כרם התימנים, נסגר מעון בשכונת נווה שרת ורק בזכות מאבק ציבורי נמנעה סגירת מעון נוסף בשכונת נחלת יצחק. במקביל, ויצו פתחה מעון יום חדש בשכונה היוקרתית כוכב הצפון, והעירייה הודיעה על אישור לבניית מעון נוסף ברמת אביב ג'.

למה הפתרונות אינם מיושמים?

על המדינה והרשויות לטפל בכשלי תכנון בסיסיים, המקשים על אפשרות סגירת הפערים בבניית מעונות יום בעתיד ועל מימוש התקציבים שהן מקצות לצורך זה.  לשם כך, מדינת ישראל צריכה לקבל שתי החלטות פשוטות. האחת: הגדלת החלק היחסי המיועד למעונות יום בעת תכנון שכונות ופרויקטים חדשים, והנחיה מפורשת להגדלת החלק היחסי ביישובים בהם קיים מחסור חריף במעונות. ביישובים אלו, שיוגדרו מראש, המדינה אף תתחייב לשלב מעונות יום במבני המשרדים שהיא בונה (פתרון שהיה יכול להקל מאוד על המגזר הערבי, למשל).

החלטה נוספת שעל המדינה לקבל היא תקצוב בניית מעונות יום רק בכפוף לתכנית אסטרטגית של הרשות המקומית. בכך המדינה לא תאפשר לרשויות להמשיך ולבנות מעונות לפי החלטות שרירותיות, אלא תדרוש תכנית פעולה מסודרת שתבטיח שוויון ותמנע אפליה בתוך היישוב. תכנית כזו, שתמפה את הצרכים בתוך היישוב ותכוון בניית מעונות לפיהם, היא פשוטה מאוד להכנה, כיוון שכל הנתונים ידועים למדינה ולרשויות. ולא ברור מודע הפתרונות הללו, הכל כך ברורים ופשוטים, אינם מיושמים. כנראה שזה כבר דיון פוליטי-פילוסופי למאמר אחר.

הכותב הוא אבא של אורי, אדריכל, שותף מזה כשנתיים ב"שדולת ההורים בתל אביב יפו" ומשמש כנציג ועדת ההיגוי של הקואליציה לחינוך מלידה – אנו

תגובות

comments

אולי תתעניינו גם ב: