מה יישאר מבחינות הבגרות בתום "פסטיבל" נתוני מחקר פיזה?

ד"ר נחום בלס בטוח שלאורך השנים במקומות שבהן מערכת החינוך החליטה להגיע להישגים היא עשתה זאת בהצלחה, וכעת יש לשנות לחלוטין את שיטת בחינות הבגרות

מתוך ה-flicker של ccarlstead

מתוך ה-flicker של ccarlstead

כרגיל, בעקבות "פסטיבל" המבחנים הבינלאומיים מתנהל ויכוח ציבורי בדבר "כישלונה" של מערכת החינוך. אינני סבור שלטענה בדבר כישלון מערכת החינוך יש בסיס עובדתי של ממש. להערכתי, במקומות שבהם המערכת רצתה באמת להגיע להישגים היא אכן הצליחה. כך, למשל, אנו רואים שלאורך העשור האחרון ישראל היא בין המדינות הבודדות שבאופן עקבי ממוצע ההישגים שלהן עלה, כאשר רצו לשפר את שכר המורים – הוא עלה, וכאשר רצו לקדם אוכלוסיות ספציפיות כגון העדה האתיופית ההישגים הם מרשימים. לעומת זאת, כאשר לא היה רצון של ממש ונחישות בביצוע – כמו למשל בנושא צמצום הפערים בהישגים וקידום אוכלוסיות חלשות במיוחד המגזר הערבי והחרדי – המצב נותר כמעט ללא שינוי. אך על כך ארחיב בפעם אחרת.

יש כמה טענות העיקריות נגד בחינות הבגרות במתכונתן הנוכחית: שהן מרדדות את התהליך הלימודי החינוכי, שאי אפשר להעריך את הישגי התלמיד לאורך 12 שנות לימודיו על ידי מבחן אחד של שינון וזיכרון, שהן מעקרות את יכולותיהם המקצועיות של המורים

כאן ברצוני להתייחס לוויכוח שפרץ בנושא בחינות הבגרות בין רבים וחשובים. ראשית, אין לי אלא להסכים עם דבריו הנכוחים של שר החינוך לשעבר, הרב שי פירון, ואני תומך לחלוטין בגישה הביקורתית שלו כלפי בחינות הבגרות במתכונתן הנוכחית. יחד עם זאת, איני יכול לתמוך במתכונתן כפי שהוא הציע, בהיותו שר החינוך, היות שהיא בבחינת פלסטר על פצע ממאיר, פלסטר שאינו יכול להתמודד עם חומרת הבעיה. אני נוטה יותר לכיוון המתמודד באופן בסיסי יותר עם הסוגיות החברתיות, והחינוכיות הנגזרות מהמתכונת הנוכחית של הבחינות, וברצוני להציג לדיון הצעה נוספת העונה, להערכתי, בצורה טובה יותר מההצעות האחרות למכשלות של בחינות הבגרות כפי שהן נערכות היום. הדיון הציבורי על בחינות הבגרות, שיעור הזכאות, מספר הפונים למסלולים מוגברים וכדומה מתעלם מהשאלה הקריטית של עצם הצורך והתועלת בבחינות הבגרות.

בחינות הבגרות נחשבות כשלב האחרון בחינוך הפורמלי המחייב כל תלמיד בישראל. העמידה בבחינות אלו, ובעיקר שיעורי הזכאות מכלל האוכלוסייה, הם אחד הקריטריונים, אם לא המרכזי והחשוב ביניהם, למדידת הישגיה של מערכת החינוך, והערכתם על ידי ציבור ההורים, כלי התקשורת והמנהיגות הפוליטית. התומכים בבחינות הבגרות במתכונתן הנוכחית מתבססים על שלושה נימוקים עיקריים: התעודה היא מכשיר מיון יעיל, ואובייקטיבי בכניסה למוסדות להשכלה גבוהה או קבלה לעבודה; משום שלתעודה יש חשיבות רבה בקביעת מסלול הלימודים והקידום העתידי – הצורך להשיגה יוצר מוטיבציה בקרב תלמידים להקדיש מאמץ ללימודים ותכני הלימוד הנדרשים על מנת לזכות בתעודת הבגרות הם כלי ליצירת מסגרת תרבותית-ערכית ומלכדת, של החברה הישראלית.

הוויכוח בשאלה האם בחינות הבגרות במתכונתן הנוכחית עונות על מטרתן, או שמא הן מהוות אבן נגף בפני קידומה של מערכת החינוך, אינו יורד מסדר היום החינוכי זה עשרות שנים. יש כמה טענות העיקריות נגד בחינות הבגרות במתכונתן הנוכחית: שהן מרדדות את התהליך הלימודי החינוכי, שאי אפשר להעריך את הישגי התלמיד לאורך 12 שנות לימודיו על ידי מבחן אחד של שינון וזיכרון, שהן מעקרות את יכולותיהם המקצועיות של המורים, שהן יוצרות היררכיות מוטעות ובלתי נחוצות בין תחומי ידע שונים, שהן אינן מייצגות את תחומי הידע והכישורים הנדרשים לבוגר המערכת בחייו העתידיים, שתפעולן יקר והן גורמות לבזבוז אדיר של ימי לימוד ושהן מחזקות תהליכים של הפרדה ואי שוויון במערכת החינוך.

אפשר לומר שהרוב המוחלט של ההמלצות שגיבשו גופים וצוותים שונים לא הטילו ספק – או לפחות קיבלו כרע הכרחי – את עצם הצורך בבחינות הבגרות והתמקדו בניסיונות לצמצם את מספר הבחינות או את תנאי עריכת הבחינות

הניסיון להתמודד עם הטענות הללו הביאו למספר רב של הצעות שונות לרפורמה בבחינות הבגרות. אפשר לומר שהרוב המוחלט של ההמלצות שגיבשו גופים וצוותים שונים לא הטילו ספק – או לפחות קיבלו כרע הכרחי – את עצם הצורך בבחינות הבגרות. אותן הצעות התמקדו בניסיונות לצמצם את מספר הבחינות או את המקצועות שייכללו בהן, לשנות את זהות הגורם המעריך (גורם חיצוני או בית הספר) או את תנאי עריכת הבחינות (מספר מועדים, היקף החומר הנלמד, סוגי ההקלות וכדומה). אך גם מכלול השינויים שהוצעו אינו נותן פתרון מלא לטענות שהועלו כלפי בחינות הבגרות.

מתוך ה-flicker של Alba Estévez G

מתוך ה-flicker של Alba Estévez G

ההצעה שלהלן אינה שונה מההצעות השונות שהוצעו בעבר, במובן שהיא  אינה מבטלת את תעודת הבגרות, אך היא שונה מהותית מהרבה בחינות אחרות. עיקרה של ההצעה היא שתעודת הבגרות המוצעת תורכב משלושה חלקים עיקריים: "חלק הכלים" – יכלול את המקצועות שהם בבחינת כלים חיוניים לכל בוגר של מערכת החינוך כדי להשתלב בחברה הבוגרת מבחינה חברתית ותעסוקתית; "חלק הידע" – יכלול את כל שאר המקצועות, כלומר מקצועות הליבה ומספר מקצועות רשות ו"חלק הערכים", אשר יכלול הערכות שייתן הסגל החינוכי לביצועי התלמיד בכמה תחומים התנהגותיים-ערכיים שאינם בתחום הלימודים.

החלק הראשון, "חלק הכלים", יכלול בחינה במקצועות שפת אם (עברית או ערבית), שפה זרה (אנגלית), אזרחות וכישורי מחשב (יש לשקול האם לכלול מתמטיקה, ואם כן – באיזו רמה). אפשר יהיה לגשת לבחינה זו רק בתום הלימודים בכיתה י"ב. המבחנים בחלק זה יהיו ממוחשבים וייערכו במרכזי בחינה ארציים, בדומה למבחני תיאוריה בנהיגה. הנבחן יקבל באופן אקראי קבוצה של שאלות ברמה מסוימת (הבחירה באיזו רמה להתחיל תהיה בידיו), ואם יפתור את השאלות ברמה הנדרשת הוא יוכל לעבור לקבוצת שאלות ברמה גבוהה יותר. המבחנים יתבססו על בנק שאלות רחב וגדול, ויאפשרו לדרג את הציון על פי רמת קושי ועל פי מספר התשובות הנכונות. כל נבחן יוכל לגשת למבחן כמה פעמים שירצה, ומתי שירצה, והציון הטוב ביותר (בהתאם לרמת הקושי שהגיע אליה) ייחשב לו בתעודת הבגרות. יש לציין כי כבר כיום הטכנולוגיה מאפשרת לערוך מבחנים כאלו ברמת אמינות גבוהה.

שיטת הבחינות המוצעת תוכל להשיג מטרות נוספות כמו חיסכון של מאות מיליוני שקלים המוקצים כיום לתהליך כתיבת הבחינות ועריכתן, לייתר את התשלום של גמול ההכנה לבגרות למורים, ולבטל את הבידול הבלתי צודקת בין מורים

החלק השני של התעודה, "חלק הידע", יכלול את הציונים בכל מקצועות החובה שהמערכת תחליט שתלמיד חייב ללמוד, ובשאר המקצועות שהתלמיד למד בחטיבה העליונה. הציון יינתן במוסד עצמו ויורכב מממוצע הציונים של התלמיד במהלך לימודיו את המקצוע. התוכן הנלמד בכל מקצוע ומשך הזמן הנלמד ייגזרו מתכניות הלימודים הרשמיות, מהמדיניות החינוכית של בית הספר  ומהאפשרויות העומדות לרשות המוסד מבחינת הסגל, התנאים הפיזיים ודרישות ההורים והתלמידים. גם כאן הציון ייקח בחשבון את רמת הקושי וההעמקה במקצוע והוא יתבסס על דרכי ההערכה בכל מוסד חינוכי: מבחני סוף שנה בלבד, מבחנים ופרויקטים, או כל גישה אחרת שבית הספר ימצא לנכון לנהוג בה. המשקל והחשיבות של כל המקצועות יהיו זהים. לא יהיו שום בונוסים או העדפות למקצוע אחד על פני האחר, וההעדפות שיינתנו אולי בשלבים מאוחרים יותר במוסדות להשכלה גבוהה או בקרב מעבידים יהיו תלויות הקשר: בטכניון ייתנו העדפה למדעים המדויקים, ואילו בבצלאל או בחוג למקרא תינתן העדפה למקצועות האמנות או היהדות.

החלק השלישי של התעודה, "חלק הערכים", יכלול את הערכות המועצה הפדגוגית של בית הספר, בהם המורים שמלמדים את התלמיד בפועל, היועצת, והמנהל או סגנו, בכמה היבטים שאינם לימודיים: התנהגות כללית, התנדבות, מאמץ, התמדה, יחס לעמיתים ולמורים וכדומה. גם כאן יורכב הציון מממוצע תלת שנתי. אמנם ייתכן שהכנסת רכיב זה לציון תפגע במספר מועט של תלמידים שהסגל החינוכי של בית הספר מתייחס אליהם בשלילה, אך ניתן למנוע – חלקית לפחות – בעיה זאת הן על ידי שקלול הערכות של שלוש שנים והן על ידי מתן אפשרות ערעור לתלמיד.

מעבר לשיטת הבחינות המוצעת יכול להשיג מספר מטרות. אחת מהן היא שמירה על ערך התעודה כגורם מוטיבציה, שכן התלמידים יצטרכו להקדיש את מלא המאמץ ללימודים במשך שלוש שנים, ולא רק לקראת הבחינה. מטרה נוספת היא חיזוק את העצמאות והחופש של המורים כפרטים וכצוות בתהליך החינוכי. כמו כן, שיטת הבחינות תבסס את חשיבות ההיבט החינוכי והערכי בפעולת בית הספר ותשמור על ערך התעודה כגורם ממיין באמצעות השוואה בין בחינה חיצונית של כישורי למידה בסיסיים עם הציונים במקצועות השונים. ברור שככל שהפער בין הציונים החיצוניים לציוני בית הספר יהיה גדול יותר, כך מידת ההתחשבות בציוני בית הספר מצד המוסדות להשכלה גבוהה תהיה נמוכה יותר.

שיטת הבחינות המוצעת תוכל להשיג מטרות נוספות כמו חיסכון של מאות מיליוני שקלים המוקצים כיום לתהליך כתיבת הבחינות ועריכתן, לייתר את התשלום של גמול ההכנה לבגרות למורים, ולבטל את הבידול הבלתי צודקת בין מורים שמכינים לבגרות ובין מורים שמלמדים מקצועות שאינם לבגרות.

הכותב הוא ד"ר נחום בלס, חוקר את תחום החינוך מזה 45 שנה, ומשמש כחוקר בכיר במרכז טאוב כבר 25 שנה. כמו כן, הוא מפעיל רשת עמיתים בנושאים הקשורים למדיניות חינוך. מי שמעוניין להצטרף מוזמן לפנות בכתובת nachum03@gmail.com

 

 

תגובות

comments

אולי תתעניינו גם ב: