מי חשב שזה מה שייצא ממך?

את כרמלה מנשה שלחו ללמוד תפירה, רינה מצליח לא סבלה מחוסר אמון אבל כמה מבני משפחתה עברו חוויות מטלטלות, ומה שהציל את פרופ' יוסי יונה זו התמיכה מהבית. מי הצליח לפרוץ למרות שאז בבית הספר איש לא נתן לו סיכוי ומי תמיד זכה לאהדת המורים?

צילומים: נצ'י-נצ' - ארתור לנדה, רינה מצליח - ניצן הפנר (תחת רישיון  CC BY-SA), יוסי יונה -יח"צ, כרמלה מנשה - עידו קינן (תחת רישיון  CC BY-SA)

צילומים: נצ'י-נצ' – ארתור לנדה, רינה מצליח – ניצן הפנר (תחת רישיון CC BY-SA), יוסי יונה -יח"צ, כרמלה מנשה – עידו קינן (תחת רישיון CC BY-SA)

"שלחו אותי ללמוד תפירה"

כרמלה מנשה, עיתונאית: "בכיתה ח' רציתי להמשיך לתיכון עירוני. לא הייתי בין המצטיינים בכיתה, הייתי תלמידה 'בסדר', בינונית פלוס. בבית הספר אמרו לי: 'לכי ללמוד תפירה כי זה מה שאת מסוגלת לעשות', אבל אני נלחמתי בזה, כי תפירה זה טוב ויפה אבל זה פשוט לא אני, ורציתי דברים אחרים. לקחתי את אימא שלי לפסיכולוג של העירייה ושם אמרתי בנחרצות: 'זה לא אני, ואני לא רוצה'. בסוף המשכתי לתיכון עיוני כמו שרציתי והאמנתי בדרכי ובאוניברסיטה סיימתי תואר ראשון ושני בהצטיינות. הייתי שמחה אם המערכת הייתה לומדת את הילדים שמולה, ונותנת להם לצמוח. לא לבחון אדם לפי הבגד שהוא לובש או השכונה שגדל בה. כל אחד שמגיע לבית הספר צריך לקבל הזדמנות ללמוד ולהתפתח. ולכל תלמיד אני אומרת: תאמין בדרכך. הדבר היחיד שצריך להנחות אותך זה האמונה שלך. לא לוותר לעולם רק כי מישהו אמר לך שאתה לא שווה מספיק".

 

"מבחן התוצאה זה אתם מול עצמכם"

 מירב בן ארי, חברת כנסת: "יש לי כמה מורים 'כוכבים' שלא ממש האמינו בי, אבל המצטיין מורה לספרות שהיה מוציא אותי מהכיתה מיד כשהתחיל השיעור. הוא תמיד טען שהנוכחות שלי משפיעה לרעה על התלמידים. הייתי מאוד דעתנית ותמיד אמרתי מה אני חושבת וזה לא מצא חן בעיניו ולמען האמת גם שאר המורים לא היו מרוצים מכך. הרבה פעמים בגלל דעתנות יתר מצאתי את עצמי בחוץ. בסופו של דבר למדתי לבחינות הבגרות לבד וקיבלתי ציונים מצוינים בלי קשר אליהם. לכן, אני מציעה לתלמידים שאם הם מרגישים שבבית הספר לא מאמינים בהם או לא מלמדים אותם, מוטב שיתאמצו וילמדו לבגרויות לבד. התלמידים האלו חייבים לזכור כי כאשר הם ילכו לאוניברסיטה או לכל מקום אחר, איש לא יתעניין במה חשבו עליהם המורים. תזכרו תלמידים, במבחן התוצאה זה אתם מול עצמכם ואתם יכולים להצליח למרות כל מורה שמנסה לייאש אתכם".

 

"אבא שלי היה העוגן שחיזק אותי"

פרופ' יוסי יונה, חבר כנסת: "אני חייב לציין שרוב המורים לא האמינו בי. אולי יותר קל יהיה למצוא מורה שכן האמין. לשמחתי, אבא שלי תמיד היה שם כעוגן וחיזק אותי מאוד, ושידר לי שאני יכול להצליח ולהגיע להישגים, אז את הביטחון שאבתי מהמקום שנתן בי כוח, ולכן הצלחתי גם במקומות של חוסר האמונה לייצר קולות עצמיים ואמונה. זה בהחלט היה משמעותי. במקרה שלי זה היה האבא, אבל אני חושב שכל אחד שחווה תסכול ממורים, צריך למצוא מקורות כוח אחרים להיתלות בהם, בין אם זה מישהו חיצוני, הורה או חבר וכמובן, שמכאן לייצר קול של אמונה עצמית".

 

"המורים ממש ויתרו עליי"

ישראל גוריון, זמר ושחקן: "הייתי תלמיד גרוע ממש. לא הכנתי שיעורים, לא הקשבתי בכיתה, אלא נדדתי במחשבות למקומות אחרים, והמורים ממש ויתרו עלי.  זה היה מצב שכבר לא האמינו לי שאני יכול לעשות דברים. פעם כתבתי סיפור בחופש ואחותי תיקנה לי את שגיאות הכתיב, אז המורה אמר לי: 'לא יכול להיות שזה הסיפור שאתה כתבת לבד, כי אין פה שגיאות כתיב'. אמרתי לו שאחותי תיקנה אבל הסיפור שלי, ועדיין הוא לא האמין לי. זה בהחלט סיפורים מעליבים וכואבים. מה שכן, היה לנו מורה ששמו היה מוסינזון. הוא היה מורה למוזיקה ואנגלית ובאחד הימים הוא ביקש שנחזור על שיר שלמדנו בשבוע שעבר. הוא נתן לתלמיד אחד לשיר, וההוא זייף נורא. אז מוסינזון אמר לי: 'גוריון, מה אתה צוחק? אם אתה חושב שאתה יכול יותר טוב בוא תשיר'. שרתי את השיר והוא אמר לי: 'יש לך קול פעמונים. מוכן להיות סולן במקהלה שלי?', וככה שרתי במקהלה, ואת זה דווקא די העריכו. כשנתנו לי לעשות דברים שאני אוהב וקיבלו את זה, היה לי טוב ומן הסתם פרחתי במקומות האלה. קשה לומר שיש תרופה לחוסר אמונה של מורים. זה מוריד למטה ופוגע במוטיבציה ובביטחון העצמי. העצה שלי לילד שמרגיש שמורים לא מאמינים בו, היא שלא יחשוב שהוא לא טוב בכלום ולא יוותר על עצמו, אלא ימצא את הדברים שהוא טוב בהם ואוהב אותם, ויתעקש להתפתח במקומות כאלה".

 

 "גם שיעור רע הוא שיעור לחיים"

נצ'י-נצ', מוזיקאי: "הייתי רוצה לומר תודה לכל המורים שלימדו אותי אי פעם. חלקכם לקחתם חלק בעיצוב האישיות והערכים שלי, חלקכם בניתם, חלקכם הרסתם, אבל מעל הכל – לימדתם. גם שיעור רע, הוא עדיין שיעור לחיים".

 

"תהיו התלמיד שעולה על רבו"

 ציון אמיר, עורך דין: "לשמחתי, אני לא זוכר מורה שלא האמין בי. להיפך, תמיד נהניתי מאמון מלא של מורי ועם חלקם אני עדיין עומד בקשר עד היום. רק לפני חודש התקשרה מורה מהתיכון, שכבר קרובה לגיל 80 וניהלנו שיחה ארוכה. היה כיף ומעניין לשמוע איך היא תיארה אותי כנער צעיר במבט שלה. היא תיארה לי נער שנתפס בעיניי הסביבה כעמוק, עם הרבה כוחות נפש.  אם הייתי היום מדבר עם ילד או נער שסובל מחוסר אמון ממורה, הייתי מסביר לו איפה הכשל החינוכי של המורה שלו, ושיבין שזו לא אשמתו. צריך לגלות את כוחות הנפש דווקא במקומות האלה, ולמעשה, להפוך את חוסר האמונה הזה לגורם מדרבן שיתניע מוטיבציה להוכיח את המורה על טעותו. אנחנו מכירים הרבה סיפורים שבהם התלמיד עולה על רבו, תהיו האנשים האלה".

 

ליאורה גולדנברג שטרן - צילום עצמי, ליטל שוורץ - צילום: גיא קרן (תחת רישיון CC BY-SA), ציון אמיר - צילום: אריאל ניסן, מירב בן ארי - צילום: דוברות הכנסת

ליאורה גולדנברג שטרן – צילום עצמי, ליטל שוורץ – צילום: גיא קרן (תחת רישיון CC BY-SA), ציון אמיר – צילום: אריאל ניסן, מירב בן ארי – צילום: דוברות הכנסת

 

"לא לחפש את אישור המורים"

רינה מצליח, עיתונאית: "לשמחתי לא זכורים לי מורים שלא האמינו בי. נהפוך הוא, תמיד הייתי אהובת המורים. אבל יצא לי לראות בין בני משפחתי אנשים שמורים לא האמינו בהם ובעיניי זו חוויה די נוראית ומטלטלת. אני רק יכולה לומר שהכי כדאי לא להסתכל החוצה לחפש אישור של המורים והסביבה, אלא לפעול מבפנים, רק להאמין בעצמך עד שתצליח. חייבים להיות מאד חזקים למרות הקושי".

 

"תמיד חשבתי שאני לא מספיק טובה"

ריקי גל, זמרת: "המורים שלי דווקא האמינו בי הרבה יותר ממה שהאמנתי בעצמי. אני תמיד חשבתי שאני לא מספיק טובה ולא ראויה או שווה. הייתי במקום מאד נמוך ודווקא מוריי הרימו אותי גבוה. היום, כשאני מורה בעצמי, אני מעודדת תלמידים לחזק את הצדדים החזקים שבהם, ולקבל את הצדדים החלשים באהבה, כי זה מה שנותן השראה. אני חושבת שמי שמרגיש חוסר אמונה מצד המורים, חייב להבין שאין לזה קשר לעתיד שמחכה לו. עליו למצוא את הכוח הפנימי שיגבר על הספקות ולראות איך יום אחד הוא יוכל להראות לכולם שהוא ניצח למרות מה שנטעו בו. וכמובן שהייתי רוצה לאחל לכל התלמידים שנה מלאה בהצלחות ואמונה עצמית".

 

"מנסה להדחיק ילדות לא פשוטה"

ד"ר זאב דגני, מנהל גימנסיה הרצליה: "אני בעיקרון מנסה להדחיק ילדות לא פשוטה, אבל אני לא זוכר מקרים שלא האמינו בי, כי הייתי מאד עצמאי, ולא ראיתי במורים שלי עוגן ולא חיפשתי את אמונתם. הייתי בוגר מספיק כדי להאמין בעצמי. אני אישית מאמין בכל התלמידים שלי ועושה הכול כדי שגם מוריי יאמינו בהם, ויתנו מענה לצרכים שלהם, זו לפחות השאיפה".

 

 "המורה אמרה שרופאה אני לא אהיה"

ליטל שוורץ, קומיקאית: "כשהייתי בכיתה ד', אחת המורות שלימדו אותי, אמרה לאמא שלי שאני תלמידה בסדר אבל בוא נגיד שרופאה אני לא אהיה. אז רופאה אני לא, אבל כמו רופאה טובה אני גם מרפאה אנשים בדרך הכי טובה שיש שהיא לצחוק, וגם בדרכי שלי ריפאתי כמה אנשים".

 

 "לא סולחת עד היום"

ליאורה גולדנברג שטרן עיתונאית: "ביום הזיכרון בבית ספר מגינים קריית חיים, הייתי תלמידת כיתה ה׳ וכל חטאי הסתכם בעובדה שהגעתי עם גופיה לבנה במקום חולצה לבנה. לכיתה נכנס סגן מנהל בית הספר, שהיה גם מורה לאנגלית ובייש אותי מול כל הכיתה. הוא הסתכל עליי בבוז ואמר לי: 'לא ייצא ממך שום דבר, מקסימום תהיי מוכרת גלידה'. יצאתי מהכיתה, עליתי על האופניים ונסעתי הביתה. התקשרתי לאבא שלי שהיה איש עסוק מאוד ובכל זאת עזב את הכל, בא הביתה ולקח אותי ואת האופנים חזרה לבית הספר כדי להסביר לאותו מורה שככה לא מדברים אל הבת שלו. עד היום, למרות השנים שעברו אני מרגישה את אותה תחושת בושה את אותו חוסר אונים לא סלחתי לאותו מורה עד עצם היום הזה".

 

 

 

 

תגובות

comments

אולי תתעניינו גם ב: