מלחמת האזרחות והקרבות המיותרים

הצפיפות בכיתות, שכר המורים והדימוי הציבורי של המקצוע, משפיעים על התלמידים הרבה יותר מכל ספר קריאה או לימוד, אז למה המלחמה נגד ספר האזרחות נמשכת בבג"ץ ובמלוא הכוח?

ספר אזרחות

ההתקפה על ספר הלימוד החדש באזרחות, שכוללת גם עתירות לבג"ץ הנדונות בימים אלו, היא בעיקר סימפטום לשיח הישראלי, בו כמעט כל דבר משמש ככתם רורשך שעליו מושלכות האג'נדות של ההוגה התורן – ובימינו הרי כולם נעשו הוגים –  בדרך כלל עוד לפני הבנת הנקרא.

ספר האזרחות החדש אינו מקדש לאומיות יותר מקודמיו, אינו מתייחס למיעוטים אחרת מקודמיו, והוא כתוב על פי הקו הממלכתי-הרשמי של מדינת ישראל – שלא השתנה הרבה בעשרות השנים האחרונות – בדיוק כקודמיו. ומאחר שלא נשמע קול צעקה בדבר לימודי האזרחות קודם לאותו 9 במאי 2016, בו נחשף הספר לעיניי הציבור, טוב יעשו כל אותם יודעי ח"ן ויפשפשו במעשיהם.

מבט חטוף ברשימת ספרי הקריאה הנבחרים לבגרות בספרות, מראה שישנן כמה יצירות היכולות, אם נלמדות כהלכה, לייצר תסיסה מחשבתית ואף חתרנות. אז מה? האם קם תלמיד התיכון שבעקבות קריאה כיתתית ב"הזר" נעשה לאקזיסטנציאליסט?

נכון, הספר אינו מעניין במיוחד, מעמיק, או "פותח את הראש". הוא גם אינו ביקורתי במיוחד, אינו מעלה סוגיות יומיומיות סבוכות העומדות על הפרק וטעמו מעט תפל. בכך הוא מצטרף לשורה מכובדת של ספרים אותם מנפיק משרד החינוך חדשות לבקרים. אבל אין כאן שום קונספירציה, מזימה לאומנית-דתית, או שאר ירקות. כך, בבינוניות ברוכה, פועלים רוב המוסדות האנושיים מקדמת דנא, נשמח בכך או לא. "בילדותי נאלצתי לקטוע את לימודי כדי ללכת לבית הספר", אמר ברטרנד ראסל מתישהו בראשית המאה ה-20. כנראה שמישהו רשם אותו בטעות למערכת החינוך הציונית עוד בטרם נוסדה.

ועוד דבר בעניין ספרי לימוד: מבט חטוף ברשימת ספרי הקריאה הנבחרים לבגרות בספרות, מראה שישנן כמה יצירות היכולות, אם נלמדות כהלכה, לייצר תסיסה מחשבתית ואף חתרנות. אז מה? האם קם תלמיד התיכון שבעקבות קריאה כיתתית ב"הזר" נעשה לאקזיסטנציאליסט? או תלמיד שבעקבות הקריאה ב"הגלגול" לקפקא החליט שהוא מתנגד בתוקף לבירוקרטיה המדינתית? התשובה היא, כנראה, לא, ולא משום שאין בכוחן של יצירות אלו ליצור מפנה בחשיבה. מספר התלמידים הרב בכל כיתה, המכוונות לציונים, השכר הנמוך של המורים והדימוי הציבורי הנמוך של המקצוע, משפיעים, מסתבר, על הנעשה בכיתה הרבה יותר מכל ספר קריאה או לימוד.

תהיה זו היתממות לטעון שספר הלימוד באזרחות אינו ספוג באידאולוגיה. חיה כזאת אינה בנמצא. אך אידאולוגיה זו היא, נכון לעכשיו, הסטטוס קוו הממלכתי-רשמי של מדינת ישראל, ולא – האידאולוגיה של נפתלי בנט

בכל זאת, התגובות הפבלוביות העזות עת פרסומו של ספר האזרחות, הן העניין עליו יש לתת את הדעת. "אם הכלי היחידי שיש לך הוא פטיש, אתה נוטה לראות כל בעיה כמסמר", אמר פעם אברהם מאסלו. ואכן, נראה שרוב עיתונאי ובלוגרי המדינה נוהגים לשאת עמם פטישים באשר ילכו. בעיתונות  הוקדשו מאמרים למעין קריאה מודרכת, שעניינה חיפוש כפייתי ממש של ממצאים מרשיעים, וניפוחם מעבר לכל פרופורציה, כאילו הם עניינו העיקרי של הספר. קריאה ביקורתית היא כמובן נכס צאן ברזל של כל תרבות דמוקרטית וחפצת חיים וזכויות, אבל נדמה שהאג'נדה הפוליטית של כל צד המעורב בעניין גרמה כבר מזמן לזניחת השכל הישר. אלה צועקים: יהודית ו… (פאוזה) דמוקרטית, ומנגד אלה צועקים: יהודית אינה יכולה להיות דמוקרטית. כל זה בלא קשר ממשי לעניין העומד על הפרק. הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

תהיה זו היתממות לטעון שספר הלימוד באזרחות אינו ספוג באידאולוגיה. חיה כזאת אינה בנמצא. אך אידאולוגיה זו היא, נכון לעכשיו, הסטטוס קוו הממלכתי-רשמי של מדינת ישראל, ולא – האידאולוגיה של נפתלי בנט. אנחנו, תודה לאל, לא שם. ולנרעשים מעניין חינוך הדור הבא, אני מציע, ראשית, לעיין בספר בעצמם, ושנית, לדמיין עצמם עומדים יום יום מול כיתה של 37 תלמידים, תוך מכבש לחצים מצד המערכת ל"מצוינות לימודית", (כלומר, שינון תפל של החומר הנלמד), וכל זה עבור משכורת של מלצר. בואו נתחיל משם.

תגובות

comments

אולי תתעניינו גם ב: