רחל מתוקי: האמא של התלמידים

ענבר דותן נפרדת ממנהלת מחוז חיפה וממלאת מקום יו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, שהלכה לעולמה ביום שישי, ומספרת על אשת החינוך ששינתה את חייה

יום שישי, השעה 08:30 בבוקר. אני יושבת בקורס "דמוקרטיה וביטחון לאומי" של האוניברסיטה הפתוחה, ופתאום בהודעת וואטסאפ קצרה, חברה מודיעה לי שרחל מתוקי נפטרה. אני מתגברת על הדחף הראשוני לבכות, זוקפת קומה ומרגישה שמעגל נוסף נסגר בחיי.

 ההתכתבות בין ענבר דותן לרחל מתוקי

ההתכתבות בין ענבר דותן לרחל מתוקי

על רחל מתוקי, שהייתה מנהלת מחוז חיפה וממלאת מקום יו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, שמעתי עוד לפני שהכרתי אותה באופן אישי. לפני שנים חברה ממושב עין איילה סיפרה לי שהיא שולחת את הבת שלה לתיכון באור עקיבא במקום לתיכון שנחשב לטוב ביותר במעגן מיכאל, כששאלתי למה, היא ענתה: "יש שם מנהלת מדהימה. אשת חינוך אמתית". ואכן, רחל מתוקי הייתה אשת חינוך בכל רמ"ח אבריה, ויישמה הלכה למעשה את הדברים שאמר אלברט איינשטיין: "הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמה".

כמה שנים מאוחר יותר רחל מתוקי מונתה להיות מנהלת מחלקת החינוך של עיריית חיפה. אני באותה התקופה שידרתי תכנית רדיו חברתית ברדיו חיפה. התוכנית הצליחה בעיקר בשל העיסוק הבלתי פוסק בחינוך. באותם ימים, ימי טרום דפני ליף ומחאות חברתיות, רבים לא ידעו מהן זכויותיהם ולמי לפנות במקרים של בעיות ועוולות מצד הממסד. התכנית נתנה להם מקום וקול. שאלות, תהיות ובעיות בנושאי חינוך עלו כמעט מידי יום ומתוקי אף פעם לא סירבה להתראיין, להקשיב ולסייע. כאישה חזקה וערכית היא גם העזה ללכת נגד הזרם, או נגד דעות פופוליסטיות או נגד החלטות שהפכו אותה לפחות מקובלת על הורים מסוימים.

היא אף פעם לא דרשה מאחרים מה שלא דרשה מעצמה בעיקר כל הקשור בשקיפות, מקצועיות, הקשבה ועבודה קשה כי "עבודה קשה", כך תמיד אמרה, "זו הדרך היחידה להגיע לתוצאות"

היא גם הייתה דוגמה ומופת לנשים נוספות, ותמיד נהגה על פי האמרה "נאה דורש נאה מקיים". אף פעם לא דרשה מאחרים מה שלא דרשה מעצמה בעיקר כל הקשור בשקיפות, מקצועיות, הקשבה ועבודה קשה כי "עבודה קשה", כך תמיד אמרה, "זו הדרך היחידה להגיע לתוצאות". ורחל מתוקי תמיד נענתה לכל קריאה. בין אם היה מדובר בעזרה לאם חד הורית, עזרה לתלמיד מצטיין מבית דל אמצעים או יוזמה לשיתוף, לשיח ולשינויים שיכולים להתקיים אך ורק באמצעות חינוך.

כשפוטרתי מעבודתי ברדיו חיפה היא קראה לי לשיחה. היא, מנהלת מחוז חיפה, אישה עם יומן פגישות ומטלות עמוס וניהול צוות עובדים, מצאה את הזמן לפגוש אותי. הפגישה לא הייתה ארוכה. היא אמרה לי: "קראתי לך כי רציתי להסתכל לך בעיניים". הייתי בטוחה שהיא מתכוונת להציע לי את ג'וב חלומותיי, אבל רחל מתוקי אמרה לי: "יקירתי, לכי ללמוד. לכי לעשות תואר ראשון. יש לך את מכלול היכולות. אוזן קשבת, לב רגיש וידע בהמון תחומים אבל לכי ותעשי את זה מסודר. בבקשה, בשבילי".

הלכתי ללמוד. בגללה ובשבילה. הייתי בטוחה שלא אבין ולא אצליח, ועוד המון חששות של מישהי כמוני, שמעולם לא הסתדרה עם המערכת. התייעצתי איתה מה כדאי לי ללמוד ואיפה ושיתפתי אותה בכל השלבים במהלך הלימודים. רחל מתוקי תמיד ענתה, הסבירה בסבלנות מה דעתה ואיך היא רואה את הדברים, ותמיד אמרה: "אני פה בשבילך לכל שאלה. רק תעשי לי טובה, אל תוותרי. גם אם יהיה קשה".

ולא ויתרתי גם כשהיה קשה. והצקתי לה עם שאלות וטרוניות. והצקתי לה בכל פעם שהורים פנו אליי עם בעיות בבית הספר, והצקתי לה בכל פעם שהרגשתי שנעשתה איזו עוולה חברתית הקשורה לחינוך והיא תמיד הייתה שם, הקשיבה ועזרה.

בבוקר יום שישי רחל מתוקי נפטרה. אשת חינוך, חזקה, איכותית וזקופת קומה. יא הייתה שליחה אמיתית של חינוך ערכי, לא מתנצל ולא תלוי אג'נדות. היא הכירה את השטח היטב והכירה את עבודת המטה והמשרד. היא הייתה מורת דרך ייחודית, מהסוג שמשרד החינוך כל כך חסר אותם. רחל מתוקי הייתה אימא לשלושה ילדים ואמא גדולה לאלפי תלמידים ותלמידות שחבים לה את מסלול חייהם. גם אני ביניהם.

 

 

 

תגובות

comments

אולי תתעניינו גם ב: