01.12.2016

אפשר להתעקש, אפשר לנוע קדימה ואפשר לשנות עולמות

כהורים אנחנו אוהבים את הילדים שלנו ומובן מאליו הוא שאנו רוצים בטובתם. יש לנו, למשפחה ולחברים הקרובים, השפעה רבה על הדרך בה הם מתפתחים. בבית הגידול הראשוני הזה אנחנו מעניקים אהבה, עידוד ובטחון ללא תנאי. מחנכים אותם לעצמאות ולשליטה עצמית, לשימת-לב לזולת, אנחנו שואפים שידעו לשמוח בחלקם, שיהיו אנשים מאושרים, שידעו לעשות בחירות נכונות, שיעזו להשמיע את קולם, שירצו להגשים את חלומותיהם וגם יצליחו. ואז אנו שולחים אותם למערכת החינוך –  לגן, לבית הספר. כמעט בכל גיל אנחנו שרים להם "עוף גוזל חתוך את השמים, טוס לאן שבא לך", ויראים ממסירתם  ל"אחרים"- הגננות, המורים, המנהלים. אנחנו מקווים שגם הם יראו את הילדים שלנו, יבינו את צרכיהם, יאהבו אותם. וזה ממש לא מובן מאליו.

בחודשים האחרונים בהם השתתפתי בסדרה "אחרי הצלצול", למדתי לראות את המוטיבציה של היוצרת אורנה בן דור בבימוי הסדרה. היא לא חיפשה את המובן מאליו שאנחנו מצפים מחינוך, כמו למידה, ידע, ערכים או מיומנות. היא חיפשה את המסירות וההתמסרות, ביקשה לוודא כי ההבטחה שניתנה להורים שמסרו את ילדיהם לבת-אל, נדב, אבישי, שגיא, רותי ולי – תמומש, שלא נפסח על אף תלמיד, שנראה כל אחד לחוד וגם את הקבוצה, שנשקיע, נעזור לעצב את התודעה של הילדים, שנפתח את דרכי המחשבה שלהם, שנאמין כי אף פעם לא מאוחר לשנות גישות לחיים כמו שהמורה בת-אל לא מוותרת למיכאל, וכמו שאבישי לא מוותר לתלמיד חיים, וכמו שהתלמידים שלי ב"מוזות" היטיבו להגדיר את ציפיותיהם: "המורים צריכים להתנהג אל התלמידים כאילו הם הילדים שלהם, שיחוו ויבינו את הקשיים שלהם, שתהיה בהם חמלה".

 

המפגש שלי עם המורים האחרים בסדרה הוכיח לי את מה שאני מאמינה בו, אבל ריגש אותי להיווכח שוב, שדווקא בגיל שכולם אומרים שאי אפשר לשנות – אפשר להתעקש, אפשר לנוע קדימה, לשנות עולמות, ליצור חברויות ולהפתיע, ולא משנה אם אתה נער או נערה בתל אביב, ירושלים, חיפה או טבריה. האדם הוא אדם והידע הוא כוח מניע, במיוחד בעולם כל כך מבלבל, בו אי הוודאות הכלכלית מעיקה. חשיבה מדויקת ורהוטה יכולה לעזור בעידן שבו התקשורת גדושה והטכנולוגיה מוצפת וקשה לבחור ולמצוא נתיב מתאים. ואנחנו כאן כדי להשפיע, להראות דרך ולסמן גורל.

 

 

16.11.2016

הדרך האחראית לבחינת מועמדים להוראה לא מתחילה בפסיכומטרי

אחרי הצלצול, בסוף היום, אני יורדת ברגל את רחוב שינקין, מבית הספר הביתה. זו דרך שהרגליים שלי מכירות כבר 25 שנים. בסך הכל, עם מעברי דירות, בתי ספר קודמים, קצת קמטים ואינסוף חוויות, תלמידים וסיפורים, אני מורה כבר 35 שנה.

%d7%99%d7%95-%d7%99%d7%95

אמנם על פי המסמכים הרשמיים אני כבר מדגדגת את גיל הפרישה, אבל המחשבה על פרישה מהמפגש היומיומי והמרגש שלי עם התלמידים שלי, מאוד רחוקה ממני. אני שואבת מהם אנרגיות באותה המידה שאני מעניקה להם, ואני יודעת שבחרתי במקצוע שהכי משמח אותי, שהכי נכון לי, כזה שמאפשר לי לא רק לתרום, אלא באמת להביא לידי ביטוי את מי שאני. ועבורי זו זכות גדולה ואושר צרוף.

במסגרת הצילומים של הסדרה, התאפשר לי להגג מול המצלמה ובה בעת להתבונן פנימה. ביקשתי לנסח במילים את ההבנה העמוקה של תפקיד ההוראה: החינוך הוא לא מקצוע, הוא הוויה, במובן של היות המורה מחנך לערכים ומחויב להאמין בהם ולקיימם 24/7. לא תיתכן הפרדה בין המורה בכיתה לבין מי שהוא באמת בחיים – עם המשפחה, החברים ובעיקר בין תפישת עולמו בתוך הכיתה ומחוץ לכיתה. אין מסכות, אין "פוזה", ואין סל ערכים "חינוכיים" שטובים לכיתה אבל ריקים בחיים הפרטיים שלי.
כי אי אפשר ללמד על המהפכה הצרפתית – על שוויון, חירות ואחווה, מבלי לשאוף לקיים את הערכים האלה בכיתה. הרבה פעמים שמעתי את המשפט שחורץ: "בית ספר זה לא דמוקרטיה". אבל כשחזרתי מההפגנה האחרונה לזכר יצחק רבין ז"ל, נזכרתי שבעיקר בימים אלה, בוודאי שבית הספר חייב ליישם עקרונות של דמוקרטיה. ולא, המשמעות אינה פגיעה בסמכות המבוגר או אנרכיה. אבל אי אפשר לצפות מתלמידים שיהיו בוגרים שמאמינים בערכי הומינזם, כבוד, שוויון, חופש הביטוי, שעומדים בבסיס הדמוקרטיה, אם הם עצמם חוו דיכוי בבית הספר, וזה לב התפקיד של המורה המחנך. מילים גדולות? ממש לא. זו המציאות היומיומית שלי.
העברת ידע? גיוון מתודי? מידע הרי אפשר לרכוש באמצעים מגוונים, בטח בעידן הטכנולוגי של המאה ה-21. ואני בטוחה שאפשר גם לרכוש מיומנויות שונות הקשורות במתודולוגיה. אבל אהבת האדם וערכים, אותם אין דרך ללמד מבלי להיות ולחיות על פיהם. אם אינך אוהב אדם אמיתי – אל תבחר במקצוע ההוראה. המפגש בין המורה לתלמידיו הוא האירוע המכונן והמשמעותי בחייו של כל ילד וכל אדם. לפעמים אלו דיני נפשות. תעצמו עיניים ותזכרו בכם בבית הספר, בתחושת ההערכה או הניכור, ההזדמנות או הפספוס, בהרגשה שליוותה אתכם: הייתם נראים או שקופים? מהדיכוי ותחושת האפסות צומחים תסכול, שנאה ואלימות, שהיא "כרסום יסוד הדמוקרטיה", אם יורשה לי לצטט גדולים.
מי הם האנשים שבוחרים בדרך החיים של ההוראה ולמה עשו זאת? גם על זה דיברנו בזמן הצילומים לסדרה. אני לא תמימה, ויודעת שאנשים מגיעים למקצוע הזה מסיבות שונות. אני גם יודעת גם מהן דרישות הסף. בתחילת דרכם המקצועית הרופאים נדרשים להישבע למילוי חובתם כמצילי חיים על פי צו מצפונם, תוך יראת כבוד לחיי אדם, והמורים? מדוע הם לא מחויבים לכך על אף שמדובר בנפש האדם? צריכה להיות דרך אחראית יותר לבחירת המועמדים להוראה, ולא באמצעות העלאת הרף של הבחינה הפסיכומטרית. לא בכך מדובר. יש למצוא דרך שתאפשר היכרות מעמיקה יותר עם המועמדים למקצוע הזה, אם באמצעות ראיונות, סימולציות, העלאת דילמות מוסריות או כל דרך שתאפשר לזהות מי הם האנשים עם יצר הרפתקנות, יצירתיות, חשיבה מעמיקה, אהבת האדם, חמלה, תשוקה לידע. אמרו את זה קודם לפני? זה לא משנה. כי העולם עדיין לא השתנה. ואני, האם אני באתי לשנות עולם? לפני 35 שנה כשהתחלתי את דרכי לא חשבתי שאני רוצה או יכולה לשנות עולם. רציתי להיות מורה כי הרגשתי שזה מתאים לי. היום אני מבינה עד כמה. בכל הוויתי. היום אני יודעת כמה אני למדתי, ונתרמתי, והפכתי להיות אדם טוב יותר בזכות המפגש הבלתי מתפשר עם התלמידים. המפגש החם, הנוקב, האמיתי. אם שיניתי עולם? לא יודעת. אבל בהנחה שכל אדם הוא עולם מלא, אני רוצה לקוות שנגעתי בידיים אוהבות בכמה עולמות ועוד לא אהבתי די.

 

יו יו איתן
יו יו איתן, מורה להיסטוריה ולמקרא, מחנכת ומלמדת מזה 35 שנה, אם לשניים וסתבא לשתיים. בעלת תואר ראשון ותעודת הוראה בהיסטוריה ותואר שני במדעי היהדות מאוניברסיטת תל אביב
בית הספר לאמנויות בתל אביב ותיכון מוזות לאמנויות ביפו

בבית הספר לאמנויות – קמפוס אריסון, לומדים כ-730 תלמידים מכיתות א' עד ט', ב-19 כיתות רגילות ושתי כיתות חינוך מיוחד לתלמידים בעלי לקויות תקשורת. בבית הספר שנוסד בשנת 1984, פועלות מגמות בתחום האמנות בהן קולנוע, מחול, תיאטרון, מוזיקה ואמנות פלסטית. באתר בית הספר מצוין כי "לצד טיפוח המקצועיות והמצוינות האישית של הלומדים, נותן הצוות החינוכי את דעתו לערכי השיתוף ולקבלת האחר".

מוזות - בית ספר תיכון לאמנויות נוסד בשנת 2005 ביפו העתיקה, וכולל מגמות אמנות פלסטית, תיאטרון, מוזיקה וקולנוע. בבית הספר לומדים כ-100 תלמידים, בשלוש כיתות בכל שכבה מכיתה י' ועד י"ב. לצד הלימודים העיוניים לבגרות, מתקיימים לימודי מגמת אמנות לבגרות. בתום הלימודים בית הספר מלווה את הבוגרים בשירות הצבאי, העבודה או המשך הלימודים.